‏הצגת רשומות עם תוויות אגד. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אגד. הצג את כל הרשומות

יום שני, 4 בינואר 2010

עוד פסק דין נגד אגד

השופט אברהם טננבוים (שוב) הראה לאגד שכשיטה, זלזול בנוסעים לא תמיד עובד. הנה פסק הדין שלו (מומלץ בחום), בתביעה של המדינה (בעקבות תלונה של נוסעת) נגד אגד על קו 400 לבני ברק שלא יצא בזמן. אם אתם לא הולכים לקרוא אז שימו לב לפיסקה הבאה:
תחבורה ציבורית יעילה היא אינטרס ציבורי חשוב (גם לדעת הנאשמת) ויש להגן עליו. בהתאם לשרשרת ארוכה של פסיקה בעניין, זמנו של הציבור איננו הפקר ואין שום היתר לשום מסיע לזלזל בזמנם של הנוסעים ואפילו בדקה מזמנם. אין מנוס מתגובה תקיפה וחד משמעית שתתבטא בקנס הולם וכן פיצויים למתלוננים. זאת משום שהרתעה כזו (בין שאר אמצעים) הכרחית כדי להגן על הנוסעים. וככל שמדובר בהתנהגות נפוצה יותר, הרי כך צריכה להיות הענישה.
אולם עלינו לציין כי עם ההתפתחות הטכנולוגית מן הראוי לשפר את הביקורת על החברות המסיעות בדרכים מתקדמות יותר. הן על ידי נגישות האפשרות להתלונן לציבור, והן על ידי בדיקת התלונות בדרך מהירה יותר. דרכים אלה אולי ייתרו את ההליך המשפטי ובוודאי ישפרו את הדרך בה הוא מבוצע כעת
טננבוים גם קושר את העונשים למפעילי קווים ללא רישיון, עם העונשים לבעל הרישיון על אי-עמידה בתנאים, וגם מסכם את הזמן שהתבזבז בנסיעה שהתאחרה:
צריך לזכור שאוטובוס יכול להסיע כחמישים נוסעים ואפילו נאמר שרק כארבעים נסעו בו, הרי מדובר בעשר שעות מצטברות. עשר שעות של עבודה ופנאי שברור לי שהנוסעים יכלו לעשות בהן שימוש טוב יותר מאשר להמתין לחינם. כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים.
וההיבט החברתי:
לסיכומו של דבר, קווי שירות שאינם יוצאים בזמן, משנים את מסלולם וכיו"ב, פוגעים בראש ובראשונה בחלקים החלשים של האוכלוסייה, אולם הם גם פוגעים כלכלית בציבור, ומונעים מעבר רצוי לתחבורה ציבורית. אשר על כן, אין מנוס מתגובה ציבורית תקיפה ולעיתים אולי קשה על אי יציאתם בזמן.
ומי נשאר בתחבורה הציבורית:
לפי דבריה האיחורים המשיכו כל זמן נסיעתה בקו עד שהחליטה לרכוש רכב [...]. עיננו הרואות כי המתלוננת שיכלה להרשות לעצמו פשוט הפסיקה לנסוע בתחבורה ציבורית. מדובר במעגל שמזין את עצמו. אם כל מי שיכול לעזוב את התחבורה הציבורית מפסיק להשתמש בה, ממילא נותרת רק האוכלוסייה 'השבויה' שאין בידה אפשרות אחרת לתנועה. אוכלוסייה זו חייבת להשתמש בתחבורה הציבורית, ולא תמיד יכולה לעמוד על זכויותיה. ממילא אין לבעלי הרישיון אינטרס מספיק לשפר את שירותיה, ושוב עוזבים כל אלה שיכולים וחוזר חלילה.
השופט מתייחס לתלונות החוזרות ונשנות - לתשומת לבכם - האנשים הטובים של 15 דקות נתנו לנו אפשרות להתלונן עוד פעם ועוד פעם.

וממש לפני גזר הדין השופט משיא עצה שהלוואי שתתממש:
כדי לשפר את הדיווח דומני שהעמדת הציבור על זכויותיו תעזור מאוד. לשם כך כל שצריכים אנו לתקן הוא כי בכל אוטובוס ו/או כלי לתחבורת המונים יהיה תלוי שלט מאיר עיניים שיסביר לציבור היכן יכול הוא להתלונן ועל אילו עבירות. קרי, בכל אוטובוס/קרון/מונית תהיה כרזה מפורשת המבהירה את העבירות שניתן להתלונן עליהם, כגון איחור מלוח הזמנים המוצהר, התנהגות לא הולמת של נהג, אוטובוס לא מתוחזק כיאות, וכן הלאה. בנוסף תהיינה מפורטות דרכי התלונה האפשריות כולל דרכי התקשרות לבעל הרישיון וכן למשרד התחבורה. אין לי ספק כי לו היה זה המצב היה ציבור הנוסעים מתלונן יותר והשירות היה משתפר בהתאם.

מעבר לדיווח, הרי כיום ישנן טכנולוגיות חדשות המאפשרות לבדוק תלונות מעין אלו מיידית. כפי שהעידו לפני עדים מטעם הנתבעת (בתיק זה ובתיקים אחרים) הרי כיום מצויד כל אוטובוס במכשיר G.P.S המאפשר לאכנו בכל רגע, ורישומים אלו נשמרים במחשב. קרי, כל תלונה לגבי אוטובוס שלא יצא במועדו ניתן לבדוק מיידית במחשב ולראות היכן בדיוק היה האוטובוס בשעה הספציפית. דומני שבמקרים כאלו אף אין צורך תמיד בתלונת נוסע. די יהיה אם משרד התחבורה יקבל את הקובץ הרלוונטי מדי חודש בחודשו ויבדוק (באמצעות תוכנה) האם יצאו כל הנסיעות בזמן שהיו צריכות לצאת אם לאו. ובוודאי שניתן לבדוק תלונות נוסעים מיידית. אין ספק שבדרך זו יתייתר חלק גדול מההליך המשפטי והקביעה תהיה מהירה ומיידית.
 אברהם טננבוים - העם אתך!

(ראיתי את זה פעם ראשונה בוואלה)

יום שבת, 28 במרץ 2009

קו 13 לא עצר בתחנה. הפעם לא השתלם לו


לפני כמה זמן החלה (התחלנו) לפעול בעיר קבוצת תושבים בעד שיפור התחבורה הציבורית. שם הקבוצה הוא "15 דקות", שזה הזמן שאמור לקחת להגיע ממקום למקום בעיר. דלת לדלת - לא זמן המתנה בתחנה, ולא זמן המתנה לבדיקת התיק בכניסה לתחנה המרכזית. יש בלוג, וגם קבוצת דיון, והכי חשוב - מייל לתלונות: bus.in.jerusalem@gmail.com

השבוע ניתן פסק דין מעניין בבית המשפט לתעבורה בירושלים, בתביעה של משרד התחבורה נגד חברת אגד. הסיפור הוא שנוסע התלונן, וכנראה שמשרד התחבורה הרים את הכפפה, ותבע את אגד. התביעה היא שאגד אינה עומדת בתנאי הרשיון שניתן לה להפעיל תחבורה ציבורית בקו 13.

אגד מצידם טענו שהרשיון מחייב חמש נסיעות בשעה בקו הזה בשעה הזו, ובית המשפט פסק נגדם, שימו לב:
"כי מוטלת חובה על בעל הרישיון להפעיל שירות קו תקין, יעיל, נוח ומותאם לצרכי הציבור. כגודל הצרכים, גודל 'הנסיעה'."
ומיד אחר כך:
"על בעל הרישיון להתאים את מספר האוטובוסים ו/או גודלם למספר הנוסעים בקו. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר קיימת בקו בעיה ידועה של עומס נוסעים כך שברור שנסיעות המורכבות מאוטובוס אחד רגיל אינן נותנות שירות סביר."
כלומר שלא מספיק לעבוד "לפי הספר" - צריך שזה גם יספק שרות. לעניין התלונה עצמה - שהקו לא עצר בתחנה אלא קצת אחריה כדי לא להעלות נוסעים:
"האם כאשר האוטובוס עמוס נוסעים, רשאי נהג לעצור את האוטובוס במקום אחר ולא בתחנה על מנת להוריד נוסעים? .. והתשובה לכך שלילית. בכל מקרה הנהג צריך לעמוד בתחנת האוטובוס על מנת להוריד אנשים ו/או להעלותם. אין הנהג יכול להחליט על דעת עצמו להעמיד את האוטובוס מחוץ לתחנה על מנת להוריד נוסעים, גם אם אין מקום להעלאת נוסעים נוספים לאוטובוס. בהיעדר מקום, רשאי נהג אוטובוס שלא להעלות נוסעים חדשים לאוטובוס, ואולם מחויב הוא להקפיד על עצירה בתחנות הקבועות ברישיון קו השירות. בית משפט ער כמובן לקושי המעשי של הנהגים לעצור בתחנה במקרה שלא ניתן כמעט לקחת נוסעים חדשים, אולם את הקושי הזה עליו להעביר לממונים עליו הצריכים לפתור את הבעיה."
השופט (ד"ר) אברהם טננבוים מבין עוד כמה דברים חוץ מפרשנות של רשיון להפעלת קו אוטובוס:
(מתוך גזר הדין) "ומדובר במעגל שמזין את עצמו. אם כל מי שיכול לעזוב את התחבורה הציבורית מפסיק להשתמש בה, ממילא נותרת רק האוכלוסייה 'השבויה' שאין בידה אפשרות אחרת לתנועה. אוכלוסייה זו חייבת להשתמש בתחבורה הציבורית, ולא תמיד יכולה לעמוד על זכויותיה. ממילא אין לבעלי הרישיון אינטרס מספיק לשפר את שירותיה, ושוב עוזבים כל אלה שיכולים וחוזר חלילה.
10. לנגד עיננו צריכה להיות המטרה על פיה התחבורה הציבורית תהיה כזו שהנוסעים יבחרו מרצונם להשתמש בה. לא משום שאין להם ברירה, אלא משום שהיא תהיה אמינה, נוחה, ומהירה יותר. קרי, שואפים אנו למצב שאפילו בעלי רכב פרטי יבחרו להשתמש בתחבורה ציבורית בגלל יעילותה. אכן, אין זה המצב כעת, אך זוהי כוונת המחוקק הברורה וכמדומני גם שאיפת הציבור."

אני מניח שאגד לא תתן לזה להישאר כך, והיא תנקוט בכל תעלול אפשרי כדי לבטל את פסק הדין הזה (במחוזי, בעליון, או באיזשהו הסדר אחר). כולנו מקווים שהיא לא תצליח, ושמהיום יהיה ברור, לאגד ולמשתמשי האוטובוס:

האם יש פתחון פה כלשהו לנוסעים על פי החוק?
2. והתשובה היא כי יש ויש והאחריות היא של בעל הרישיון להוציא אוטובוסים בגודל ובמספר כך שהתופעה שתוארה לא תקרה, ואם תקרה, בעל הרישיון ישא בעונשו עד אשר יתקן את המצב.

פסק הדין המלא כאן, וגזר הדין המעניין לא פחות כאן. ראיתי את זה בוואינט (כאן). ואם כבר אוטובוסים, אז עוד משהו קטן.

יום שלישי, 3 במרץ 2009

משאב הקרקע במחסור - עד כמה?


(קו מהדרין מוויקיפדיה)

המחסור במשאב הקרקע
ראיתי לפני כמה זמן השוואה בין שטח ואוכלוסייה של כמה מדינות (כאן). ישראל היא כידוע מדינה מאוד צפופה, אבל היה נראה לי מעניין לנסות לנצל את מאגר הנתונים שבו השתמשו (ספר עובדות-העולם של ה-CIA) כדי לראות אותנו מול כל יתר העולם. בעצם זה בודק עד כמה משאב הקרקע נמצא במחסור במדינת ישראל - ביחס ליתר מדינות העולם. מומלץ בחום לשופטת עדנה ארבל וחבריה בבג"ץ, לפני שהם מכשירים עוד יישובים.

הנה התוצאות:
בישראל חיים 342 תושבים בממוצע על כל קמ"ר. קצת יותר מביפן. יותר צפופות מאיתנו: לבנון והולנד, וגם הודו, דרום קוריאה, טיוואן ורואנדה. חוץ מהן יש עוד כמה ערי-מדינה (סינגפור, הונג-קונג) ואיים נידחים. לכל יתר המדינות בעולם יש יותר קרקע בממוצע לנפש.

ברור שהקרקע נמצאת במחסור מחלק מהאזורים (נגיד בין גדרה לחדרה), וב-"עודף" באזורים אחרים. לבדוק חלק ממדינה זה לא חוכמה. גם אם היינו בודקים את אזורי החוף בארה"ב היינו מקבלים יותר מ-31 נפש לקמ"ר. ובכל זאת - אם לוקחים רק את מחוזות צפון, חיפה, מרכז, תל-אביב וירושלים (ישראל-ללא-הנגב) - מספר התושבים לקמ"ר עולה ל-789!

טוב - אם בודקים חלקי מדינות אז אפשר לנסות את הסטייטס של ארצות הברית. בדקתי:
התחום של DC הוא הכי צפוף: יותר מ-3,300 תושבים לקמ"ר. אבל זה באמת לא חוכמה. המדינה הצפופה ביותר היא ניו-ג'רסי עם 383. קצת יותר יותר מישראל, וכחצי מישראל-ללא-הנגב. השטח של ניו-ג'רסי, דרך אגב, דומה לשטח של מדינת ישראל. המקור הוא צנזוס.גוב.

ואיך אפשר בלי ירושלים: אנחנו, עם 733,000 תושבים על שטח של 126 קמ"ר, מגיעים לצפיפות של בערך 5,800 תושבים לקמ"ר. רוצים השוואה? הנה. כדי להמיר מתושבים להקטר לתושבים לקמ"ר תכפילו במאה. זה שם את ירושלים ביחד עם בנקוק, בין ברזיליה ללונדון. לא רע. המתודולוגיה שונה - אני מתייחס לשטח השיפוט, ושם מודדים שטח בנוי, אז זה לא בדיוק אותו דבר, אבל זה בהחלט "נתון מגרש" :-) הנתון מגיע מהאתר של אלן ברטו, ותודה לאי-מאגו ול-Way ToGo.

טבלאות הנתונים המלאות נמצאות כאן: העולם, וארצות הברית. (אם הן לא עולות - או גרוע מזה - אתם מצליחים לשנות אותן - כתבו לי)

מינהלות - קריאה לפעולה שקיבלתי: ביום ו' 6.3 בשעה 13:00 תהיה הפגנה בירושלים מול התחנה המרכזית של אגד (ברחבה של בניין הדואר, ממש מול התחנה המרכזית) המביעה תמיכה באגד המסרבת (לעת עתה!) להוסיף קווים עם הפרדה בין גברים ונשים וקריאה למשטרה לפעול נגד החרדים הקיצוניים שרגמו אוטובוסים באבנים בשבועות האחרונים. הגיע זמן שנגיב!

יום חמישי, 24 ביולי 2008

סתם סיפור על נגישות אוטובוסים ואגד


אוטובוס אגד, מתוך האתר

אתמול כשנסעתי באוטובוס עלה נכה. בחור די מבוגר, עם איזושהי בעית תקשורת, שישב בכיסא גלגלים בתחנה, ואמר לכמה נוסעים, שאמרו לנהג, שהוא צריך לעלות. אני ראיתי את הכל מתוך האוטובוס, שהיה די מלא.

הנהג אמר: קדימה, שיעלה...
טוב - ברור שזה לא היה ריאלי. מזל שזה היה אוטובוס "רוכן". אז הנהג התחיל להתקרב למדרכה ברוורס מרשים, רק שהנכה חשב שהוא בורח. טוב, כשהנכה הבין שלא, הוא התקדם לעבר האוטובוס הנסוג, רק שאז הנהג סיים את התמרון בנסיעה קדימה - בחזרה אל התחנה. טוב - הנכה חזר גם הוא לתחנה. בשלב הזה הנהג הרכין את האוטובוס אל המדרכה, ונוסע שהיה קרוב פתח את הרמפה בדלת האחורית (למי שלא יודע - כמוני עד אתמול- מושכים בידית הקטנה הכסופה כלפי מעלה והרמפה יוצאת על ציר). הנכה עלה, וניסה למצוא את מקומו ליד עגלת שוק ריקה שנוסע השאיר שם. האוטובוס נסע.

רגע, זה לא נגמר. הדלת האחורית לא נסגרה. אז הנהג עמד (באמצע הכביש, צפירות והכל) וניסה לסגור אותה. הנוסעים שמרו על קור רוח מופתי. טוב - הוא נסע לתחנה הבאה עם דלת פתוחה (חלום של כל ילד, רק שלא היו ילדים על האוטובוס...) ושם נוסע בעל תושייה בעט קצת במקום הנכון בדלת, וצעק לנהג שינסה עכשיו. הדלת נסגרה.

אני משער שאם לנכה הייתה אפשרות הוא בטח היה משתמש בתחבורה אחרת. האוטובוס כאילו-נגיש, אבל כל הסאגה הזו הייתה לו ממש לא נעימה, ואני מנחש שלנכה יש את החוויה הזו מדי יום. אולי אם נהג האוטובוס היה מתנצל או נותן איזו מילה טובה, או חיוך, או לפחות מוריד את משקפי השמש המאיימים שלו...

ומילה טובה על נגישות באגד
אחת הבעיות הכי קשות בנגישות של התחבורה בעיר היא המחסור באינפורמציה. איזה אוטובוס מגיע לאן, ומתי הוא כבר יגיע? מחוץ לעיר יש את מערכת המידע המסמסת. אבל בעיר לא? אז זהו - שכן! כשחיפשתי באתר שלהם ראיתי שזה עובד גם בעיר, ניסיתי - וזה מדהים. שלחתי סמס: "מרח עזה לרח רופין בירושלים", למספר 2800, ותוך כחמש-עשר שניות קיבלתי תשובה:



אם הצלחתי להבין נכון את האתר אז כל שאלה+תשובה עולה 79 אג' נכון להיום.