לפני כמה ימים הופיע מאמר של ד"ר בתיה רודד בוואינט, שדיבר על היחס בין ערי פיתוח (או בעצם ערים בכלל) לבין ישובים קהילתיים, ועד כמה הישובים הקהילתיים לא מחזקים את הערים אלא מחלישים אותן. לומדים את זה בגיאוגרפיה כלכלית שנה א', כשלומדים על הנסיון להקים את חבל לכיש עם עיר ראשית - קרית-גת - שתהיה מרכז אזורי. הקיבוצים העדיפו לעשות קניות בתל-אביב, והנסיון לא הצליח. לא אלאה אתכם. בתיה רודד מביאה שם את ערד כדוגמה, לאור תכניתו של שר השיכון "להצלת" ערד.
אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.
עד כאן אין כל חדש.
אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:
רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.
אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.
עד כאן אין כל חדש.
אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:
אכן, מיקומה של העיר במרכז הארץ, שהיה עשוי להוות יתרון, נתגלה כחרב פיפיות: בהינתן כאמור שמצבה של לוד נחות ממצבן של רשויות מקומיות הסמוכות לה, אוכלוסיות חזקות ועסקים נטשו את העיר לטובת ישובים אחרים בסביבה, בראש ובראשונה מודיעין ושהם, ואוכלוסיות חלשות, ובכלל זה תושבים אשר אינם רשומים אך מתגוררים בעיר בפועל, נותרו בעיר או היגרו אליה. בכך נוצר מעגל קסמים: עזיבת התושבים החזקים והעסקים הקטינה את הכנסות העירייה מצד אחד, והגדילה את התלות של תושבי העיר בשירותים העירוניים, מצד שני. זאת ועוד, בהינתן שהכנסות העירייה קטנו והעומס עליה גדל, רמת השירותים לאזרח ירדה, ובכך ניתן תמריץ לתושבים ולעסקים נוספים לעזוב את העיר."בראש ובראשונה מודיעין ושהם" כל כך פשוט... הקמנו עיר פרברית ועוד ישוב פרברי, שפשוט משכו את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו, והשאירו בלוד רק את מי שלא היה לו כסף לעזוב. אז היום ישראל תשקיע 130 מלש"ח בנסיון להציל את מה שניתן היה למנוע (חלקית) בעזרת תכנון נכון - למעשה יישום של תובנות משנה א'.
רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.
