יום חמישי, 29 במאי 2008

חליל הקסם במוסררה

שלשום (רביעי) הייתי עם הילדים באופרה "חליל הקסם" במסגרת "מוסררה-מיקס". זה התרחש בחצר האחורית של בית הספר לצילום במוסררה - בדיוק ליד החנייה.

שש זמרות, זמר אחד ופסנתרנית מהאופרה-סטודיו של האופרה הישראלית העלו (בהתנדבות !) גירסה מקוצרת של חליל הקסם של מוצרט. משהו כמו 150 ילדים ומבוגרים ששילמו 10 שקלים כל אחד ישבו בדממה והסתכלו. מזמן לא ראיתי משהו כל-כך סוריאליסטי. הצפירות של המכוניות בכביש אחד התערבבו עם האריות של מלכת הלילה, הבז האדום של מוסררה חיפש לו ארוחת ערב בין הסנוניות כאשר פפגנו (לא) צד ציפורים ואת פפגנה. מעל העיר העתיקה התעופף כל הזמן עפיפון...

אחר-כך הלכנו להסתובב קצת בפסטיבל, והצורה שהוא התערב בשכונה היא משהו ששווה ללמוד ממנו. החצרות הפנימיות של אנשי מוסררה (מי שהסכים כמובן) הפכו לחללי תצוגה פתוחים, והכיתוב על השלטים נתן פרטים על האמן ועבודתו, וגם על המארח.

האמת שלעבודות לא ממש התחברתי, אבל כשראיתי את העבודה של מיכל רובנר אצל שושן, או את החבר'ה יושבים אצל רותי מול הוידאו של שנה ב', ממש התרגשתי. מוסררה הייתה בשבילי בית במשך כמה שנים, והערבוב של בית-ספר לאמנות עם בית היה יוצא דופן בנוף השכונתי של חומות ומאחוריהן מסתורין. נראה לי שבדיוק ככה מתערב(ב)ים בשכונה.

יום רביעי, 28 במאי 2008

צמוד קרקע על חצי דונם בישוב ירוק

הישוב "נורית" יוצא לדרך... (הנה כאן במעריב) עוד ישוב חדש, בניגוד למדיניות הארצית, ולכל הגיון תכנוני. בשטח של 300 דונם על דרך נוף הגלבוע, על שטחים פתוחים ברגישות גבוהה מאוד - בונים צמודי קרקע במגרשים של חצי דונם עד דונם(!) כל אחד. יופי :-(

יש גם תשריט - לי הוא לא נראה ירוק יותר מתשריטים של ישובים כפריים אחרים. איזו צביעות. שימו לב לששת המגרשים המנותקים - האם הם תחילת שלב ב' של היישוב? אולי אחרי סגירת המחצבה? אפשר לבדוק בתקנון. (כל הכבוד לממ"י על השקיפות)

והשלוחה הירוקה שבקצה שלה, מנותק מהיישוב לחלוטין - מתקן סניקה לביוב. אפילו בישוב "ירוק" יש דברים שהם NIMBY.

יום שני, 26 במאי 2008

עין כרם שחוברה לה יחדיו



עיניהם של רבים נשואות לעין-כרם. הערך הנדל"ני של הכפר כבר דימיוני לגמרי, וכאלו הם כנראה גם הסכומים שרבים מדמיינים לעצמם. מסתבר שאף אחד שם לא ממש שוקט על השמרים, ותכניות מתבשלות כל הזמן. האתר של קהילת עין כרם מסביר את עמדתם מאוד במפורט. תודה לאנדרגראונד02 - שם יש עוד כמה פרטים.

עוד כמה פרטים על תכניות בעין-כרם מצאתי גם במינהל מקרקעי ישראל (שימו לב - חלק מהתכניות שם הן של הדסה עין-כרם...). לגבי התכנית המדוברת - ראיתי רק פרטים כלליים (כאן) וקשה להבין מהם את הבעייה.

בגדול - תמיד התכנון שמגיע מהתושבים עדיף, ועכשיו כשהעירייה מעוניינת מאוד בציפוף - חשוב שיהיה מי שיאזן אפילו את המגמה הזו. אבל כשתושבי עין-כרם רוצים "להמשיך לראות את הנוף ממרפסות הבתים" (כתבה ישנה בהארץ - הלינק מאתר קהילת עין כרם), הם פתאום נשמעים כמו אלו שתפסו את המקום הטוב ביותר ועכשיו מוצאים כל מיני נימוקים למה לא לצרף אליהם אף אחד.

יום רביעי, 21 במאי 2008

צפיפות, קטמונים ומבקר המדינה

כולכם כבר יודעים על כנס מרחב. יודן ולרמן כתבו עליו, וכמובן שכל הפרטים באתר של מרחב. (אני חושב שיכלו לחשוב על סיבה טובה יותר למקם אותו בבת-ים, כי לומר עליה שהיא "העיר הצפופה במדינה" (למרות שזה נתון נכון) זה לומר שמיעוט תעסוקה זה צפיפות).

אבל מה עם ירושלים? אנחנו מצטופפים? אולי להפך? מה יכולה הייתה תכנית ספדי לעשות בעניין הזה? קשה (כאמור) להשוות צפיפויות של ערים זו לזו, בגלל השימושים השונים. תל-אביב עתירה בשטחי תעסוקה ותשתיות, וזו אחת הסיבות שבנתונים היא כביכול לא צפופה. אם בודקים רק שטח שיפוט אז בכלל - בתל-אביב יש את נתיבי איילון עם כל המחלפים, בירושלים את הר שלמון - שטחים שמורידים את ממוצע הצפיפות בלי להיות חלק מהמרקם העירוני. אבל גם כשבודקים נפשות לדונם בנוי, אז חוץ מזה שרחביה באמת דלילה, יש בה משרדים (מחד) וסטודנטים שכתובתם רשומה במקום אחר (מאידך גיסא), שמורידים את הממוצע. בקיצור - אם לא עוברים ממש בפינצטה - קשה מאוד לסמוך על נתונים קשיחים בעניין הזה. יש נתון שכן כדאי להתייחס אליו - נתוני הארנונה למגורים. הם יכולים לתת תמונה לא רעה - מ"ר מגורים לדונם לפי אזורים סטטיסטיים (אפנה לזה כשהאתר של מכון ירושלים יעלה בחזרה מהתיקונים...). זה עוזר להשוות בין אזורים בעיר - אבל לא עוזר כל-כך בהשוואה בין ערים. נדמה לי שכאן אנחנו צריכים הרבה אינטואיציה והיכרות עם השטח - אשמח ללמוד על פטנט אחר.

עדכון: האתר של מכון ירושלים עלה בחזרה (!) והנה נתוני הבנייה. אני מתכנן פוסט שיתן השוואה יותר מסודרת בין השכונות

בשנה האחרונה מקדמת העירייה תכנית הצטופפות לשכונת קטמונים. כתבתי על זה משהו, אבל בינתיים קורים דברים. כתבתי בתמימות שהתכנית לא מקצה זכויות בנייה. טכנית זה נכון כי היא לא סטטוטורית, אבל בפועל עובדים שם בקני מידה מאוד מפורטים, ובעצם כן מארגנים את הזכויות שיקבל בעל המגרש בבואו לאשר תכנית (סטטוטורית - תב"ע). אז הנושא הוא ציפוף, ובגוננים מרגישים שהעירייה מנסה לממש על גבם מטרות עירוניות, אחרי שחמישים שנה הזניחו אותם. הם (בעצם אנחנו - אני שותף כמתנדב) מרגישים שהעירייה גם מצופפת יותר מדי, וממבט במצבת השטחים הפתוחים (נמוכה), מוסדות הציבור (גם נמוכה) והכבישים (לא נמוכים אבל צרים) - זה נראה נכון. אני עוד אכתוב על זה. דרך אגב - אנחנו לא לבד. גם בבקעה לא שמחים מהציפוף (כאן).

ושני דברים שקשה לעבור עליהם לסדר היום
בדיון ביום שני השבוע היה כנראה ממש עצוב (כאן בוואינט). לא רק שלא יודעים מה הפתרונות (שכיח), ואפילו לא מה הבעיות (גם קורה הרבה), אלא שאפילו לא סגורים על זה שיש בעיות (נדיר. אנחנו עיר יחידה במינה)-:

ומי שסגור על הבעיות הוא כמובן מבקר המדינה שהדוח שלו התפרסם היום (חבר שאני מעריך אמר שהיום מתחיל בזריחה ומסתיים בזריחה למחרת). מה שאותי עניין הם לא האי-סדרים בתקצוב הרכבת הקלה, אלא ההמלצה האמיצה לגבי מודל BOT (בנה-הפעל-העבר: היזם בונה על חשבונו, מפעיל וגורף את הרווח, ומעביר בסוף למדינה. כמו כביש 6) "...לבחון ללא דיחוי אם נכון להמשיך במודל העבודה הזה של שיתוף המגזר הפרטי בפרויקטים של פיתוח תשתיות..." (עמ' 1188)

יום חמישי, 15 במאי 2008

עם כל הכבוד לראש עיריית הרצליה

אתמול (או היום?) צפריר רינת כתב בדמארקר על שימור אתרי טבע עירוניים (הערך הנדל"ני של הקרפדות העירוניות). יעל גרמן צוטטה:"עם כל הכבוד לקרפדות, אני מעדיפה את טובתם של בני האדם". זה כל-כך עקום. צפריר רינת מסביר שזה לא בדיוק כך: "שטח כמו בריכת חורף יכול להעניק לפארק סמוך ייחודיות, ובכך להפוך גם את הפארק למושך בהרבה. שילוב כזה מציע חוויה יוצאת דופן של תצפית ונוף וגם אפשרויות רבות לפיתוח פעילות חינוכית במסגרת העירונית". גם זה עקום. נכון אבל מפספס. מפספס את זה שטובת הקרפדות, טובת בתי הגידול הטבעיים היא טובת בני האדם, לא (רק) בשביל שיהיה לנו משהו יפה להסתכל עליו, אלא כי זו הסביבה בה אנחנו חיים. אנחנו מקבלים ממנה שרותים (שרותי חינם כמו שאומרת ג'יין ג'ייקובס) כמו מים (!), טיהור אויר וחידוש החמצן בו, פירוק פסולת אורגנית (שחלק ממנה הופך תוך מליוני שנים ל... נפט ממנו אנחנו גם מפיקים דבר או שניים). הסביבה היא בית הגידול שלנו, וכרגע אין לנו אחר.

יותר מזה - קצת צניעות מול הטבע, שהיה כאן הרבה לפנינו, וכנראה ישאר אחרינו. טובת בני-האדם מאוד חשובה, אבל היא אינה הדבר החשוב היחיד. גם אם הקרפדות אינן מועילות ליעל גרמן כלל (מה שכאמור אינו נכון בכלל) - ראוי לזכור שכשהן עלו מן המים, אנחנו (היונקים) עוד לא היינו בתכנון.

וכאן עוד משהו על התכנית

יום שני, 12 במאי 2008

ביקור בוש

כבר המון זמן לא כתבתי, וגם את הפוסט הזה אני לא מחשיב ככתיבה... רק ליידע את מי שלא יודע. חשבתי שכולם יודעים הכל, אבל מסתבר שבביקור בוש הקודם ממש נעזרתם בזה, אז הנה הפנייה ללוח סגירות כבישים ואיסורי חנייה - אשתדל לעדכן ככל שאוכל.

כל האינפורמציה - מהעירייה - כאן

עדכון: באתר המשטרה יש גם מפות

הם מעדכנים לא רע - אז פשוט כדאי להציץ כאן וכאן לפני שיוצאים, או פשוט לא להתנייע ברכב.

יום חמישי, 1 במאי 2008

לזכור ודבר לא לשכוח?

העיר היא מכונת זכרון, שבנוייה בשכבות. אצלנו בארץ, למזלנו, השכבה של מלחמת העולם והשואה חסרה כמעט לגמרי. האם זו אחת הסיבות שאנחנו לא מצליחים להתחבר לזכרון השואה, אלא נשארים בסיסמאות?

בעוד שעה תישמע צפירה לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה. קשה לי לכתוב. נראה לי שהלקחים שאנחנו חושבים שאנחנו מוציאים מהשואה הם נבובים ושטחיים. רוני ברט כתב משהו על העולם שעומד גם כיום מנגד, ואתו אנחנו (כאן). יהודית וינקלר כתבה על הניצולים שמועלים על נס שנה אחרי שנה אבל למעשה נדחקו מהתרבות הישראלית, למרות שהם ייסדו את המדינה (כאן). אולי אני עושה כאן עוול לכולם, אבל למה זה מזכיר לי את השבחים שכולם שופכים על העיר שלנו, ואחר-כך יוזמים פרוייקט חדש על מבנה לשימור - גם אם זה מבנה של אריך מנדלסון (וילה שוקן)?

האם מי שהורס שכבה במכונה שלנו - הורס בניינים ומרקמים שמספרים לנו סיפור על עצמנו, הוא כמו מי ששורף ספרים - מכחיד תרבות? האם סופו שיהרוס גם את השכבה אותה אנו מקימים ובה אנו חיים ויוצרים כיום? אני חושש שכן...

אני מאחל לכולנו שנצליח עד ליום השואה הבא להתחבר קצת יותר לרעיונות של זיכרון והמשכיות.