תוצר שכונתי מקורב

הפוסט הזה התחיל כ-"תרגיל מחשבתי בהתנתקות". עשיתי איזשהו אומדן של התוצר של ירושלים, עם ובלי השכונות החיצוניות (פסגת זאב, גילה, רמות וכולי). אבל אחרי שראיתי את הסרטון החדש של "הצלת ירושלים היהודית", הרעיון של לכתוב על התנתקות קצת דחה אותי (למרות שכאמור -- אני לא מתכוון לירושלים יהודית שמתנתקת משכונות ערביות, אלא לירושלים שחושבת על עצמה כמרכז מטרופוליני, ומתנתקת -- מוניציפלית בלבד -- מהפרברים שבתוך גבול השיפוט).

אלקין מלמד את הכנסת שיעור בתכנון מטרופוליני

השבוע נתוני ההגירה של ירושלים היו בכותרות. הנתונים אמנם פורסמו מזמן, אבל כנראה שמישהו נזכר בהם, ומשם התחיל סיבוב שלם, שככל הידוע לי התחיל בוואינט (וגם ממשיך שם, מה קרה שהם התחילו להתעניין בירושלים? ולעבד נתונים?) והגיע אפילו לכנסת (צריך לגלול קצת כי היו הרבה נושאים) וגם לחדרי חרדים. אולי סוף סוף יש כאן קואליציה בין החילונים לבין החרדים על הרקע של מחירי הדירות.

כנראה שהדיון בכנסת היה לעיתים משעשע, אבל רוב הזמן אני קורא את הפרוטוקול ובא לי לצעוק: תנו להם להגר! דברו על ההגירה השלילית מתל אביב או מחיפה. תנו לגדול בשקט!

הרי מי שמהגר למבשרת או למעלה אדומים או לביתר עילית, נשאר קשור בטבור לעיר, גם מהבחינה העירונית וגם מהבחינה הכלכלית -- הוא עובד כאן, לומד כאן, קונה כאן, מבלה כאן. כל מי שאני מדבר איתו על זה בשנים האחרונות (או קורא את הבלוג) כנראה מפסיק לקרוא בשלב זה, כי אני כבר ממש חוזר על עצמי...

אתם בטח לא מופתעים לקרוא שבדיון בכנסת נשמעו הביטויים "בירת הנצח", "עתידה ירושלים שתגיע עד דמשק", "ארץ ציון ירושלים" ושאר קלישאות. רחל עזריה ניסתה להציג את המציאות הקצת יותר מורכבת בעיר, אבל לא נראה לי שקוראי קריאות הביניים ("זה היה פעם, זה לא כך" [נחמן שי]) התעניינו יותר מדי בעובדות או במורכבויות.

זאב אלקין (גילוי נאות: אנחנו במכון עובדים עם המשרד לענייני ירושלים, וגם לישיבה הזו עזרנו כמיטב יכולתנו עם נתונים) תיאר את ההגירה מירושלים כסוגייה אסטרטגית, אבל אז הוא הסביר לחברי הכנסת את הקטע של המטרופולין. כנראה שהם היו המומים כי אין בקטע הזה קריאות ביניים. על רקע המקהלה שמדברת על "בלימת ההגירה השלילית" אני מקווה שהדברים של אלקין הם התחלה של שינוי*:
(דקה וחצי, נאלצתי להוריד מאתר הכנסת הלא-ממש-ידידותי, במיוחד למי שמשתדל לא להתקין תוספים של מיקרוסופט)

  זאב אלקין בכנסת, 2 במרץ 2016

אני ממש מקווה שגם העירייה תאמץ את הרעיון שלא ממש משנה איפה הבנאדם גר, כל עוד הוא מגיע ל[מרכז? ]ירושלים. למשל תכניות כמו זו שיזם עופר ברקוביץ', לא צריכות להיות מותנות בזה שהאמן יגור בירושלים, העיקר שיגיע לכאן.

דרך אגב, בכתבה שעופר מצרף אומר אחד האמנים ש-"קשה להתעלם מהעובדה הפשוטה שירושלמים צורכים הרבה פחות תרבות לעומת תל אביבים". אופס, טעות. משק בית בירושלים מוציא קצת יותר (338 ש"ח בחודש ב-2013) על מופעי תרבות ספורט ובידור מאשר משק בית בתל אביב (322) (נתונים כאן). זה כמובן קשור לזה שמשק בית בירושלים גדול יותר (3.98 לעומת 3.2), וגם לזה שמה שאצל אחד נחשב תרבות, אולי לא ייראה לאחר ככזו, אבל גם לכך שסביב תל אביב ישנם 3.3 מיליון אנשים (בנוסף לעיר עצמה), שמגיעים אליה לצרוך תרבות. בירושלים אנחנו מדברים על 345 אלף, בנוסף לעיר עצמה (ועוד 87 אלף במודיעין שלא כלולים רשמית במטרופולין, אבל ייתכן שיגיעו לירושלים לתרבות. או שלא?).

שבוע טוב :-)




* לטובת מי שלא מקשיב לוידאו -- הנה מה שאמר אלקין:

התחדשות עירונית לא תוכל להביא למספרים כאלה בהיקפים כאלה. עושים אותה בירושלים, וטוב מאוד שהעירייה מעודדת את זה, וצריך כל הזמן לשבור את הראש איפה החסמים ולהוריד אותם ולעשות יותר, אבל הבעיות האסטרטגיות של העיר לא ייפתרו מההתחדשות העירונית. ולכן אין מנוס – וזה לא עניין זניח וזה לא עניין שולי – אלא בכל דרך לקדם כמעט כל תוכנית בנייה אפשרית בירושלים, וגם בסביבותיה של ירושלים. שמעתי, מיקי, גם מה שאמרת, ואני חולק עליך, כי הרי זה בסוף לא שאלה של הכותרת. אז אם עושים תוכנית בנייה שהיא על התווך בין ירושלים למבשרת, ו-90% נחשב פורמלית מבשרת ו-10% נחשב פורמלית ירושלים, זה מה שמשנה? אז ה-10% האלה ייחשבו פורמלית ירושלמים ו-90% מהתושבים ייחשבו תושבי מבשרת, אבל זה מה שישנה את המצב בירושלים? הרי הם יעבדו בירושלים, יקנו בירושלים, ומהבחינה הזאת זה הכול למעשה מטרופולין אחת גדולה.

ולכן פיתוח של מטרופולין מסביב לירושלים זאת לא בעיה של ירושלים, זה חלק מהפתרון של ירושלים. טוב מאוד שמעלה-אדומים קיימת, וחשוב שהיא תתפתח יותר ממה שיש בה היום, ולכן חשוב לבנות שם; טוב מאוד שמבשרת קיימת, וחשוב שהיא תתפתח. יש שם קשיים, כי היישוב כמעט מכפיל את עצמו גם ככה. אני מודע למורכבויות והקשיים והצורך להיערך לכך, אבל כשמסתכלים, כשעולים קצת מעל הבעיה הספציפית של מבשרת כיישוב ומסתכלים בראייה לאומית, חשוב מאוד שכל פריפריה ירושלמית תתפתח, כי ירושלים לבדה, לא בטוח שהיא תיתן מענה לכל הצורך שקיים במקומות בתוכה.

דיור בהישג יד אבל לא באקירוב

כל כך הרבה נאמר על דיור בהישג יד. דניאל גת כתב ב"מרחב" לפני כמה ימים שדיור בהישג יד במגדלי אקירוב בתל-אביב הוא שימוש הזוי בכספי המיסים. יש משהו נכון וטבעי בקריאה למי שרוצה לגור במרכז: שלם כסף! או שתתפשר על משהו. כבר בשנת 1973 היו בתל-אביב כאלו שהעדיפו לגור בארון עם ארבעה אנשים ולא לשלם 550 על דירת חדר וחצי, כל עוד היא בפינת רחוב מזא"ה (ורחוב למה). דרך אגב 550 לירות של אז הן בערך 2,600 ש"ח של היום - מחיר סביר לדירת חדר וחצי בתל-אביב.

חזרה לענייננו: אני מסכים שלבקש את המוצר היקר ביותר בחנות במחיר מסובסד זה חצוף, אבל דיור במרכז הוא לא סתם מוצר יקר (דניאל גת משווה אותו למרצדס, רולקס וארוחה במסעדה יקרה), אלא גם אמצעי לפיתוח המרכז, לצמצום פערים ומוביליות חברתית, לצדק מרחבי... חשוב שמי שרוצה יוכל להיחשף למרכז ולתרום לפיתוחו, אבל חשוב גם לשמור על תמחור סביר של המגורים. עושים את זה דרך המערך היפה הקרוי מטרופולין. הרעיון, שכולכם כמובן מכירים, הוא שיגורו בחוץ (לא מעבר להררי חושך - איפושהו בין צור הדסה למעלה אדומים) ויפעלו בפנים. מיליוני אנשים בישראל יודעים את זה היטב. 

אז מה הבעייה? יש כמה כשלים. החשוב בהם הוא התחבורה. 

הרעיון במטרופולין הוא שתוכלו להגיע ביעילות (=מהירות) מהבית למוקדי הפעילות. אם אנשים צריכים לגור במרכז העיר כדי להגיע בזמן לעבודה, הכל קורס. במנהטן מתגוררים בסה"כ פי 4 תושבים מאשר בת"א (על שטח דומה), אבל בכל בוקר נכנסים לאי הקטן הזה עוד 2.3 מיליון עובדים. רובם לא מגיעים ברכב פרטי. בישראל כשלאדם אין רכב הוא יודע שבשביל להגיע בשעה סבירה לעבודה במרכז העיר הוא צריך לצאת מהבית בפרבר בשעה לא סבירה בעליל. אם לרכב אין לו כסף, וגם לא לדירה בעיר אז פשוט אין לו פתרון. בהקשר הזה כדאי לקרוא את מה שיוסי סעידוב כתב על כנס התחבורה עם אגד שהתקיים לא מזמן. ואם מישהו לא שמע - מערכת הסעת ההמונים של ירושלים תגיע לאחד ממרכזי התעסוקה. אריה שחר כבר לא יוכל לתקן את הבחנתו, אבל עדיין קשה לומר שהרכבת תשרת היטב את מי שמחפש תחבורה יעילה למרכזי התעסוקה הגדולים בעיר (גבעת שאול, הר חוצבים, גבעת רם, הר הצופים - את כולם הרכבת מפספסת). מצד שני - היא לפחות נוסעת. 
אז עכשיו נשאלת השאלה - דיור בהישג יד, תחבורה, או שניהם? ברור ששניהם. תחבורה כדי לקיים את המטרופולין, ודיור בהישג יד כי העיר צריכה לעודד אוכלוסיות מסויימות, מאוד מסויימות, להתגורר במרכז או לפחות בעיר. דוגמה נדושה, אבל סטודנטים במרכז העיר ירושלים - זה דיור בהישג יד. העיר רצתה מרכז סטודנטיאלי ותוסס, והשיגה את זה דרך מגורים.

עוד מישהו שהגיב לדניאל גת הוא יהונתן הימן. דיון ער היה גם בתגובות. הקואליציה לדיור בהישג יד פנתה לניר ברקת עם הצעה - הם מפרטים אותה בבלוג, ומתייחסים בעיקר לתמהיל גדלים. מעניינת ההתייחסות של תכנית רחביה לעניין הזה - התכנית מגדירה תמהיל באזור ג' בלבד (מדרום לרחוב עזה), אבל לא ברחביה הישנה (יש תקנון וגם תשריט. להזכירכם - התכנית בהפקדה). עוד משהו קטן על ערים בנות השגה או שאינן כאלו היה בCNN. שם יצרו מדד מתוך שכר חציוני ומחיר דירה חציוני. אנחנו במכון ירושלים גם עשינו משהו דומה - אולי זה יגיע בקרוב לטור שלנו בעיתון. 


אמרו כבר המון דברים על התיאטרון הלאומי הבימה. בשבת זכיתי לראות את הפלא בעצמי. זה מאוד הזכיר לי את קניון פסגת זאב, שהדביקו לו את אחד הדברים האלה שמדביקים לקניונים. חבל.

המאבק בקריית יובל עולה דרגה עם מעצר הסטודנט שהוריד חוטי עירוב לא חוקיים (בינתיים הוא שוחרר).אבל שימו לב לזה - העירייה פרסמה שהיא מפרסמת מפה של העירוב החוקי. הנה ההודעה, אבל את המפה לא מצאתי. היא בטח בעיתונים של סוף השבוע.

אני הולך להחזיר את ילדיי המחופשים, הרטובים והמאושרים מבית הספר. שבת שלום ופורים שמח.

הנחה בחנייה לתושבי העיר

וואוו! מעשה קטן, אבל בדיוק בכיוון הנכון.
בעצם, למי שמתנייד עם רכב פרטי בעיר זה לא-כל-כך-קטן..

עיריית ירושלים תתן הנחה בחנייה לבעלי כרטיס ירושלמי. מיינט היו היחידים שאני ראיתי שפרסמו את ההודעה לעיתונות.

בדיוק ככה העירייה צריכה לעבוד - לא לנסות לספח את תושבי מבשרת ואת הארנונה למגורים שהם משלמים, אלא לגבות מהם עבור שרותים (כגון חנייה) יותר ממה שהיא גובה מהירושלמים. ככה עיר מטרופולינית מרוויחה.

ולתשומת לב העירייה: עד שמוצאים את ההודעה לעיתונות! אפילו בסעיף ההודעות באתר שלכם זה לא מופיע (נכון לעכשיו). כתוב שיש פרטים באתר העירוני (וכאמור נאדה) ובאתר של כרטיס ירושלמי (וגם שם נאדה!). מה קרה - רק העיתונות זה הקשר עם הציבור? אין אינטרנט?

מאזן הגירה של מטרופולין ירושלים

יום לפני הבחירות הבלוגיה כמרקחה, והויכוחים עולים לטונים גבוהים. למי שלא מבין על מה אני מדבר שיסתכל רגע על ירושלים האחרת, או על התחקיר המדהים של אנדרגראונד02 עם שרית מלא יורדים מהעצים. לי אין משהו חכם לומר לכם, חוץ מאשר: לכו להצביע.

"התעוררות" מנסים להעיר אותנו עם נתוני הגירה, ומאחר שזה היום האחרון שאפשר להראות שלטי תעמולה בלי שזה יהיה פתטי, הגיע הזמן לממש את ההבטחה ולבדוק את זה.
אז ראשית לנתון הנדוש - מאזן ההגירה של העיר: בשנת 2007 עזבו את ירושלים 17,600 תושבים, ועברו אליה 11,200 (כלומר שהמאזן דומה לשנים קודמות - מינוס 6,400).

אבל כמו שכתבתי כאן כמה פעמים - אם הם עוברים לישובי המטרופולין ומרכז החיים שלהם נשאר בעיר - זו למעשה תופעה חיובית. זאת אומרת שמאזן ההגירה החשוב יותר הוא של האזור המטרופוליני כולו.

לצורך החישוב לקחתי את כל יהודה ושומרון כחלק מהאזור המטרופוליני של העיר - כי הנתונים מגיעים כך. זה לא מופרך לגמרי להניח את זה, כי תנועות ההגירה הגדולות יותר של יו"ש הם עם ירושלים ומחוז ירושלים. בכל אופן - זה די קשה להפריד.

ולתוצאות האמת: בשנת 2007 מאזן ההגירה של המטרופולין כמעט מאוזן (!). עזבו אותו כ-17 אלף איש, ועברו אליו כ-16 אלף.

זה כאילו לא נורא - מאזן מאוזן, אבל שימו לב למתחרים: את מטרופולין תל-אביב עזבו באותה שנה 29 אלף מתושביו, אבל 39 אלף עברו אליו (מאזן חיובי של כ-10,000 תושבים). המאזן של העיר תל-אביב - יפו, דרך אגב, היה כ-500 איש בלבד.

מבולבלים? אני מסיק מכל המספרים האלו, שראש העיר צריך לנסות למשוך תושבים למטרופולין ירושלים, או לפחות לנסות למנוע עזיבה שלו. זה אומר שיתוף פעולה עם השכנים - מעלה אדומים, בית-שמש, מטה יהודה, מבשרת-ציון, גבעת זאב, אבו-גוש, ביתר עילית, ואולי עוד כמה. כי אנחנו באותה סירה.

בקיצור, כרגע רוב ה-20 מהפרסומת של "התעוררות" - אלו שעוזבים כל יום - עוברים למטרופולין, וזה בסדר. הבעייה היא דווקא עם אלו שבאים מאזורי (מחוזות) הצפון, הדרום, חיפה - הם באים בהמוניהם למטרופולין תל-אביב ולא לירושלים. הם היעד שצריך להציב לפניו ראש העיר, ולא אותם 20 שעוזבים כל יום למבשרת, מעלה-אדומים, בית-שמש או ביתר עילית.

ברקת הבית

כמו ברכת הבית וברכת העסק, יצרו אצל ניר ברקת את "ברקת העיר". לא בטוח שאפשרויות העבודה הן בדיוק בשכונה, ושהבילוי הוא ברחוב, אבל בסך-הכל סבבה.

הברקה מסתיימת ב-"את זו העיר לא יעזוב צעיר". אז חוץ מלפרגן לקופירייטרים, רציתי לומר משהו קטן על הנתונים - נתוני ההגירה. חשוב לומר את זה עכשיו, כי בכל דיווח על הבחירות בעיר מוזכרת "ההגירה השלילית" כסיסמה שכולם אמורים להבין את משמעויותיה. זה לא עד-כדי-כך פשוט.

בירושלים מתקיים מצב לא רגיל ביחס לישראל, בו רוב הפרברים לא נמצאים ברשויות מקומיות אחרות, אלא בתוך גבול השיפוט העירוני. כתבתי על זה משהו פעם, ואסביר שוב למה אני מתכוון. אני מגדיר כרגע "פרבר" כמקום אליו עוברים אנשים המחפשים דירה גדולה יותר (או חדשה יותר, או חצר, או חנייה פרטית), ומוכנים להתפשר על נגישות למרכזי הפעילות (לימודים, עבודה, תרבות, שרותים). בפרברים נמצאים באופן כללי יותר שימושי קרקע של מגורים, ופחות תעסוקה. רוב האנשים נוסעים מהם בכל בוקר אל מרכזי תעסוקה\לימודים - מה שנקרא יוממים.

אז הפרברים של ירושלים הם כמובן מבשרת-ציון, צור-הדסה, גבעת-זאב, ביתר-עילית ומעלה-אדומים (היינו רוצים לחשוב שגם בית-שמש, ואם שכחתי מישהו - אני מתנצל). אבל אם בודקים טוב, רואים שרוב היוממים מתגוררים בתוך גבול השיפוט - בשכונות החיצוניות - גילה, רמות, פסגת-זאב, תלפיות-מזרח, וגם קריית מנחם, קריית-יובל, הר-נוף. גם השכונות האלו מתפקדות בעצם כפרברים לכל דבר.

לאן אני מוביל? כמו שכתבתי לא מזמן, המודל הרצוי לעיר לדעתי הוא מטרופולין ופרברים. אותם פרברים שבתוך גבול השיפוט (השכונות החיצוניות) מקדמים ומחזקים את המודל הזה לא פחות מאשר פרברים שביישובים אחרים. במילים אחרות - גם הגירה מרחביה לגילה היא הגירה לפרברים, או "הגירה שלילית".

נראה לי שלא כדאי לנסח את מטרת העל כ-"לעצור את ההגירה השלילית" מהעיר בגבול השיפוט. רצוי יותר לבסס את המדיניות (שנגזרת מאותה מטרת-על, כן?) על גבולות אחרים. כשמבססים מדיניות לפיתוח המרכז המטרופוליני למשל, צריך לבדוק את המאזן של מרכז העיר, או של העיר הפנימית.

המאזן השני, ואולי החשוב ביותר, הוא של המטרופולין כולו כיחידה. למה חשוב? כי הגירה מחיפה למבשרת-ציון היא למעשה הגירה חיובית לירושלים, ועל אותו משקל הגירה ממבשרת לתל-אביב היא הגירה שלילית לכל דבר. למה? כי תושבי מבשרת (וגבעת-זאב, ומעלה אדומים וכל יתר הפרברים שמחוץ לגבול השיפוט) הם חלק חשוב בחיים הירושלמיים. גם כלכלית. כדאי להתרגל לזה, ולתכנן בהתאם.

הבעייה היא כמובן ששלושה תחומים אלו - המרכז, העיר הפנימית, והמטרופולין - לא ממש מוגדרים בצורה מדוייקת.

אז מה עושים? אפשר לנסות להגדיר
זה לא עד-כדי-כך מסובך. הגדרתי בצורה גסה את מרכז העיר בתור תת-רובעים סטטיסטיים (ת"ר) 12, 14, 17 (מפה כאן, ת"ר 17 למשל מורכב מאזורים 171 ומעלה, ת"ר 14 הוא אזורים 141 ומעלה וכולי). למרכז העיר אפשר גם להוסיף את המרכז המזרחי - ת"ר 79 ואת העיר העתיקה - רובע 6, אבל בגלל שנתוני ההגירה של האוכלוסייה הערבית אינם מדוייקים, אסתפק כרגע במרכז המערבי.

את העיר הפנימית אפשר להגדיר בצורה גסה בתור ת"ר 12-17, 21 ,24 ,25, 41, 42, 51-53, 61-64, 78-79, 81.

המטרופולין - כאן אנחנו קצת מסתבכים. האם בית-שמש באמת מתפקדת כפרבר של ירושלים? נניח לרגע, כדי להקל על החישוב - שכן. אז ניקח את מחוז ירושלים. לגבי יו"ש זה עוד יותר מסובך - אבל לא אלאה אתכם בבעיות הסטטיסטיות.

אז רגע לפני שאני פותח את מטריצות ההגירה ומנסה לתת אילושהן תוצאות אמת, אני רוצה לסכם. בעייה אחת בשימוש בנתוני ההגירה (בהם כולנו משתמשים יום יום), היא ההבנה של התהליך עצמו - הנתונים כורכים ביחד את הפרברים שבתוך גבול השיפוט (כמו גילה), עם העיר הפנימית - ולא בדיוק מבטאים את המגמה. בעייה שנייה היא הפרשנות - לא כל הגירה לפרברים היא בהכרח גרועה. היוממים מחיים את העיר, ועיינו ערך כל מטרופולין גדולה בעולם. בעייה שלישית היא השיקול הלא תכנוני. השמירה על מאזן דמוגרפי בתוך גבול השיפוט הוא שיקול שמשבש את קבלת ההחלטות ולדעתי מרע מאוד עם העיר.
אם הגעתם עד כאן אתם בטח קצת מותשים. גם אני :-)
אז התוצאות הסטטיסטיות יגיעו בפוסט נפרד (יהיה גם קישור כאן)

הגירה שלילית מירושלים

מאזן הגירה לירושלים וממנה לפי מחוזות. מקור: על נתוניך ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל

האם ההגירה השלילית כל-כך גרועה לעיר? אני לא בטוח. אתמול היה לי דיון קטן על הנושא:

אני טענתי שההגירה מירושלים, כל עוד היא ליישובי המטרופולין (והיא אכן כך - אפשר לראות בגרף למעלה - המאזן עם המטרופולין הוא בערך פי שניים מהמאזן לאזור המרכז), היא שבונה את המטרופולין, וירושלים צריכה לחזק את עצמה כמרכז שמספק לאותם תושבים, ממעלה-אדומים ועד בית-שמש, שרותים: תעסוקה, חינוך, תרבות (עד כאן לא חדש - כבר כתבתי את זה. למשל כאן)

דן טען שלירושלים אין ולא יהיה מטרופולין. כלומר שרוב תושבי הכביכול-מטרופולין, מתגוררים בעיר עצמה, ואין מקום בסביבה למטרופולין. כמו באר-שבע, שגם לה יש תכנית להפוך למטרופולין, אבל אין כל-כך סיכוי שזה יקרה בעתיד הנראה לעין. ירושלים צריכה להבין שבסיס ההכנסה שלה הוא דווקא הארנונה למגורים, ולכן כל תושב שעוזב הוא הפסד הכנסה נטו לעיר - אפילו אם הוא עובד, לומד ומבלה כאן, במקומות שמשלמים ארנונה. וחוצמזה - גם אם תעביר את כל מבשרת לתל-אביב, לא ייסגרו חנויות במרכז העיר, ולא כיתות בתיכונים.

לזה עניתי שדירות בירושלים לא נשארות ריקות, גם כשהדייר עובר למעלה-אדומים. הדירה תימכר או תושכר, ותמשיך לשלם ארנונה למגורים.

השאלה היא מאוד קונקרטית - אם בונים במרכז העיר מגדל - האם העירייה צריכה להכריח את היזם לפתח את כולו או חלקו לשימושים עסקיים, או שדווקא להפך - שייפתח שם מגורים שיכניסו עוד ארנונה ומהר (לא קשור כרגע האם הדיירים יגורו שם בפועל או לא), ולא עסקים שעלולים להיסגר מחוסר ביקוש?

טוב, הייתי שמח לשתף אתכם בהמשך, אבל נאלצנו לקטוע את הדיון, וההמשך בוא יבוא...

בין ירושלים למודיעין

הרבה חוכמה וגם קצת עצבים נשפכו בימים האחרונים בדיון הער על מודיעין, ירושלים ותל-אביב (אצל לרמן כאן ובמודיעין ווטש כאן). אין לי עניין להוסיף בשאלות המעניינות שנידונו שם, אבל כן להעיר הערה אחת משלי.

מצדי שיעזבו כל הירושלמים למבשרת ולמעלה אדומים. ארנונת המגורים שלהם היא לא סם-החיים של העיר. ירושלים צריכה להתמקד באספקת שרותים, תרבות ותעסוקה, ובכך לחזק את מעמדה כמרכז מטרופוליני. כמו כל עיר מרכזית ומוצלחת - גם כאן יהיו רבים מוכנים בסופו של דבר (ובעצם גם כיום - חלקנו נמנים עליהם) לשלם את מחירי הדיור הגבוהים ולגור בפנים - הם יזריקו לעיר חיים.

אז צריך לדאוג לדיור בר-השגה. בזה אני מסכים עם עמית ורבים אחרים, אבל זה לא חייב להיות במרכז ירושלים, אלא (גם) בגילה, רמות, מבשרת ומעלה אדומים. אי אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו ושהעוגה תישאר שלמה.

רגע - אז מה רע במודיעין? שני דברים בעיקר:
1. בלי קשר לירושלים, היא בנוייה במהופך לגמרי לשני ערכי-על בתכנון בישראל של היום: ציפוף וצמידות דופן (או: אי-הקמת ישובים חדשים). אז על-ידי פיתוח דליל ומפוזר נוצרה עיר שכביכול מציעה איכות חיים, ולכן קורצת לרבים. המחיר הוא השימוש ברכב וזלילת שטחים פתוחים טבעיים. בטווח הארוך יש שיגידו שגם איכות החיים יוצאת נפסדת מהדלילות. על-ידי פיתוח עיר חדשה נמנעים מלהתמודד עם חוליים של הערים הותיקות, ושוב - קורצים לרבים. המחיר של זה הוא פגיעה במרקמים ותיקים של ערים סמוכות, שלא עוברים התחדשות, ולא רק זלילת שטחים, אלא קיטוע בלתי אפשרי של השטחים הנותרים על ידי ישובים ותשתיות.
2. עם קשר לירושלים - כפי שכתוב למעלה - שיעזבו כולם לפרברי שינה, ויבואו לפעול בירושלים. מודיעין רחוקה מכדי שתושביה יפעלו בירושלים. אולי הם עובדים כאן בחלקם, אבל בזה זה נגמר. היא אמנם נראית כפרבר שינה, אבל באין עיר מטרופולינית קרובה (מספיק) - השרותים יתפתחו עצמאית, מה שאינו תורם לאף אחד. לא לירושלים (ותל-אביב) שלא יקבלו את צופי הסרטים ויושבי הפאבים של מודיעין, ולא לתושבי מודיעין, שלא יקבלו את רמת השרותים שעיר מרכזית אמיתית יודעת לתת (מבחינת תרבות למשל).

אבל בחזרה לעינייננו - שיגורו מחוץ לעיר הפנימית (רמות או גבעת-זאב - זה לא משנה - להפך) ויפעלו בפנים.

ובקשר לבתים מבפנים - אני עדיין מתרגש מהארוע, אז אולי אכתוב עליו משהו כשארגע

מגורים או תעסוקה

מה יותר חשוב בירושלים כיום - מגורים או תעסוקה? התשובה המתבקשת: גם וגם! אבל זה לא כל-כך פשוט. נניח שאנחנו חברי הועדה המחוזית, ומגיע אלינו יזם עם תכנית לשינוי ייעוד למגרש במרכז ירושלים - ממשרדים למגורים. בואו ננסה לפרק ולפרט את השיקולים

ראשית ישנו השיקול של הבאת אוכלוסייה לעיר במטרה להגדיל את האוכלוסייה. בשיקול זה חבוי גם השיקול הדמוגרפי של שמירה על הרוב היהודי בעיר, וגם השיקול של חיזוק העיר באוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. הכל בהנחה שמדובר במגורי "יוקרה" שמיועדים בעיקר ליהודים בעלי אמצעים. האם אותם קונים גם יגורו בעיר? זו שאלה אחרת. לגבי שמירה על הרוב היהודי יש שיקראו לכך גזענות, ויש שיציעו את החלופה של ויתור על שכונות במזרח העיר והעברתן לרשות הפלסטינית - כדי לאזן את הדמוגרפיה. גם למדיניות זו יש כמובן התנגדות, ויש שיקראו לכך טרנספר.

אנסה להניח לרגע בצד את כל הנ"ל. השאלה בעינה נותרת - האם לירושלים חשובים יותר תושבים שיגורו בה ויחיו אותה, או כפי ששמעתי מפי כלכלן שאני מעריך "שיגורו בחוץ אבל שיפעלו בפנים". כלומר חשוב יותר לפתח בירושלים תעסוקה, שרותים, חינוך גבוה, תרבות וכולי - ולהפוך אותה למרכז מטרופוליני - כשתושבי המטרופולין כולו פועלים בעיר והם שמחיים אותה. מצב כזה שורר בתל-אביב, כאשר המטרופולין מונה כ-3 מיליון תושבים - פי 8 מאוכלוסיית העיר תל-אביב - יפו. (הנתונים כאן).

ובכן - האינטואיציה אומרת שמרכז מטרופוליני הוא סוג העיר בה אנו רוצים לחיות. מרכז חי ותוסס אליו מגיעים מכל רחבי המטרופולין לצורך שרותים, תעסוקה, תרבות ועוד, ובו נפגשים הקצוות. הנתונים במקרה של ירושלים מראים לנו שיש עדיין דרך לעבור.

האזור המטרופוליני של ירושלים מונה כמיליון יהודים (מהם 850 במחוז ירושלים הכולל בנוסף לעיר ירושלים את מבשרת ציון, אבו גוש, בית שמש, קרית יערים וישובי מטה יהודה. בנוסף בשטחי יו"ש עוד 30 אלף במעלה אדומים + 27 אלף בביתר עילית + 11 אלף בגבעת זאב + 7 באפרתה + ישובים קטנים נוספים כגון הר-אדר, תל ציון, ישומי גוש עציון וכולי - רוב הנתונים כאן וכאן). בנוסף ליהודים קיים מספר גדול של ערבים, שלצורך העניין ניתן להניח כרגע כי אינם נכנסים לעיר לפעול בה, בשל הבעיות שמערימה גדר ההפרדה. הגענו אם כן למטרופולין הכולל בסך-הכל פי 1.4 בערך מסך תושבי העיר. במילים אחרות - רוב תושבי המטרופולין (יותר מ-70%) מתגוררים בירושלים.

מה שיוצא מכך הוא שאין כל-כך מקום "לגור בחוץ". לירושלים אין את העורף שיש לתל-אביב - הערים הסובבות אותה. את ירושלים סובבים בעיקר הרים... כדאי לציין שיש לירושלים פרברים - אך הם נחשבים לחלק מהעיר ונמצאים בתוך גבול השיפוט שלה: גילה, רמות ופסגת זאב הם העיקריים שבהם.

אם כך, אנו חוזרים לתשובה הראשונה - גם וגם. גם מגורים וגם תעסוקה, שרותים ותרבות. עכשיו צריך רק לתכנן את זה.