איפה נגמרת ירושלים השלמה?

השאלה שבכותרת מעסיקה רבים, ואני לא מתכוון לענות עליה כאן, רק לספר משהו קטן.

כמו כולם, גם אנחנו עוברים הקיץ דירה. וכשעוברים ממיינים, וכשממיינים - מוצאים מציאות.

מסתבר שבתאריך 13 ביוני 1967, כשלושה ימים לאחר תום מלחמת ששת הימים, צירף "מעריב" את "מפת ירושלים השלמה" אל העיתון של ערב שבועות. זה כשלעצמו מאוד מעניין - עוד לא התפזר העשן וכבר מציירים את המפה של איחוד העיר. הנה היא לפניכם:

מעמ פה ושם

הממשלה אישרה את הגזירות הכלכליות, שכוללות העלאה במע"מ ועוד כמה מציעס. במע"מ יש אלמנט רגרסיבי - את החלשים (מי שההכנסה הפנויה שלו נמוכה) ממסים למעשה יותר, מפני שבשבילם לשלם 16% נוספים על כל מוצר זה המון. חשבתי שבקיץ שעבר הבהרנו את עמדתנו - והנה רוצים להעלות את המע"מ.

כנראה שזה אמור לעבור גם את ועדת הכלכלה, כי לבקשת כרמל שאמה הכינו במרכז המחקר והמידע של הכנסת (מממ) סקירה על מע"מ בישראל לעומת מדינות ה-OECD. היה ברור לי שבסקירה אמצא שבישראל המע"מ מרקיע שחקים, אבל זה לא בדיוק ככה (אבל בעצם כן). התחלתי לקרוא.

כמו כולנו (או שלא?) אני מתחיל לקרוא דרך האיורים והטבלאות. הגעתי לטבלה 1 וחשכו עיני. בישראל המע"מ ממש נמוך. בהמון מדינות הוא גבוה מ-20%, כאשר השיאנית היא הונגריה עם 27% מע"מ. הממוצע ב-OECD עומד על 18.7%. אה, ובכל המדינות ששינו בשנים האחרונות את המע"מ זה היה בכיוון מעלה.

אבל כמובן שזה רק חצי מהתמונה. החצי הקטן.

תקשורת - מעורר רחמים

ספורטאים הם מודל נהדר עבור ילדים, ועבור כולנו. הם מגדירים מטרות ועובדים קשה להשיגן. לומדים לצאת מחוזקים מכשלונות ולהמשיך הלאה, ומוכנים לשלם מחירים גבוהים כדי לעשות את מה שהם אוהבים וטובים בו, ולהצליח.

אבל כרגע ספורטאים הם מושא להשמצות, וגיבורי התרבות שלנו הם פליטי ריאליטי, דוגמניות ופוליטיקאים.

אז ברור שזה יעזור אם יהיו יותר הישגים וכל זה, ובשביל שזה יקרה צריך שהמדינה תשקיע יותר בספורט, אבל שחקן מפתח (גם) כאן היא התקשורת.