ספורטאים הם מודל נהדר עבור ילדים, ועבור כולנו. הם מגדירים מטרות ועובדים קשה להשיגן. לומדים לצאת מחוזקים מכשלונות ולהמשיך הלאה, ומוכנים לשלם מחירים גבוהים כדי לעשות את מה שהם אוהבים וטובים בו, ולהצליח.
אבל כרגע ספורטאים הם מושא להשמצות, וגיבורי התרבות שלנו הם פליטי ריאליטי, דוגמניות ופוליטיקאים.
אז ברור שזה יעזור אם יהיו יותר הישגים וכל זה, ובשביל שזה יקרה צריך שהמדינה תשקיע יותר בספורט, אבל שחקן מפתח (גם) כאן היא התקשורת.
כי כאשר נזכרים בספורטאים שאינם כדורגלנים או כדורסלנים פעם בארבע שנים, ונותנים כותרת כמו "מעורר רחמים" או "מצעד הפאשלות", ברור שאף ילד לא יחשוב על ספורט כעל משהו הרואי ששווה לחשוב עליו כאופציה. יותר כיף לשבת על המחשב עם איזה חטיף מאשר לצאת לרוץ. בעיקר כשחם או כשקר. אני לא מדבר על התגובות המזעזעות, ומה זה עושה לספורטאים שקוראים אותן.
הגיע הזמן שעורכים בתקשורת יבינו שהם לא רק מסקרים את המציאות ומוכרים עיתונים, הם גם משפיעים על המציאות ומעצבים את דעת הקהל. והדוגמה הכי מקוממת בזמן האחרון היא "שעות הביקור הנפרדות במוזיאון ישראל". אז קודם כל - ברור שלא היו דברים מעולם. אבל בלי קשר - העורך שבחר את הכותרת שאינה מייצגת את תוכן הכתבה, את התמונה המחרידה, ואת המיקום בעמוד הראשון, ביחד עם עורך האתר שהשאיר את הידיעה די הרבה זמן בראש עמוד הבית, והצמיד אליה משהו על הדרת נשים משלטי פרסום - עשו מניפולציה על דעת הקהל, ולמרבה הצער הצליח להם הפעם לא רע.
אבל כרגע ספורטאים הם מושא להשמצות, וגיבורי התרבות שלנו הם פליטי ריאליטי, דוגמניות ופוליטיקאים.
אז ברור שזה יעזור אם יהיו יותר הישגים וכל זה, ובשביל שזה יקרה צריך שהמדינה תשקיע יותר בספורט, אבל שחקן מפתח (גם) כאן היא התקשורת.
כי כאשר נזכרים בספורטאים שאינם כדורגלנים או כדורסלנים פעם בארבע שנים, ונותנים כותרת כמו "מעורר רחמים" או "מצעד הפאשלות", ברור שאף ילד לא יחשוב על ספורט כעל משהו הרואי ששווה לחשוב עליו כאופציה. יותר כיף לשבת על המחשב עם איזה חטיף מאשר לצאת לרוץ. בעיקר כשחם או כשקר. אני לא מדבר על התגובות המזעזעות, ומה זה עושה לספורטאים שקוראים אותן.
הגיע הזמן שעורכים בתקשורת יבינו שהם לא רק מסקרים את המציאות ומוכרים עיתונים, הם גם משפיעים על המציאות ומעצבים את דעת הקהל. והדוגמה הכי מקוממת בזמן האחרון היא "שעות הביקור הנפרדות במוזיאון ישראל". אז קודם כל - ברור שלא היו דברים מעולם. אבל בלי קשר - העורך שבחר את הכותרת שאינה מייצגת את תוכן הכתבה, את התמונה המחרידה, ואת המיקום בעמוד הראשון, ביחד עם עורך האתר שהשאיר את הידיעה די הרבה זמן בראש עמוד הבית, והצמיד אליה משהו על הדרת נשים משלטי פרסום - עשו מניפולציה על דעת הקהל, ולמרבה הצער הצליח להם הפעם לא רע.
ולא אמרת מילה על סיקור ההפסד של אריק זאבי.
השבמחקתקשורת עלובה שממליכה מלכים ומנשלת אותם בהנף הקלדה.
לגבי המוזיאון- בקרתי השבוע והיו כל כך הרבה מבקרים, אולי אפילו יותר מדי. נדמה לי שהקוראים הרבה יותר אינטיליגנטים ממה שהעורכים נוטים לחשוב. גם עלינו חלה אחריות לצרוך באופן סלקטיבי מבין כל הזבל שמוצע לנו.
לגבי אריק זאבי זה פשוט מדהים. הבנאדם מדורג 11 בעולם, זו האולימפיאדה השלישית שלו ועשה המון גם מחוצה לה. שלא לדבר על המקום ממנו הוא הגיע - שזה קצת מתחיל להזכיר את פלה.
מחקעוד דבר ששמתי לב הוא ההחלפה בין שמות פרטיים למשפחה. כשהספורטאי מצליח מדברים עליו בשם הפרטי (הרי אנחנו חברים טובים), אבל כשפחות הולך זה יהיה בשם המשפחה...