כפל ארנונה

זה נשמע כמעט כמו הצעה תמימה שעולה בשיחת סלון ביום שישי, או בתגובות לכתבה על דירות רפאים: "אז שיכפילו להם את הארנונה!".

אבל הנה זה בדוח טרכטנברג, וזה בדיוק מה שהעירייה רוצה לעשות. היום (16:00) ועדת הכספים של העירייה דנה (גם) על הארנונה לשנת 2012, ובין היתר אמורה לאשר את הסעיף הזה (עמוד 53 בסדר היום, לחובבי הז'אנר). כל מדיניות הארנונה צריכה גם להתאשר במשרד הפנים, ולכן אישור וועדת הכספים היום לא יהיה סוף פסוק.

תל-אביב עושה בדיוק את אותו דבר. לגבי האפקטיביות של זה - הדעות חלוקות. רינה דגני (גיאוקרטוגרפיה) טענה בגלובס שהנזק התדמיתי יהיה רב בהרבה מהתועלת באיכלוס דירות ריקות.

לא ראיתי דיון בלגיטימיות של המהלך הזה. גביית מיסים לא אמורה להיות שוק חופשי, ואמור להיות קשר כלשהו בין מטרת המס לבין צורת הגבייה לא? מה הייתם אומרים על כפל ארנונה לנהגים שביצעו עבירות תנועה חמורות? או הנחה במס הכנסה לעובדי עירייה? בארנונה, דרך אגב, הם כן מקבלים הנחה קטנה. חיפשתי את הבסיס החוקי לגביית הארנונה. חשבתי שאמצא את מטרת הגבייה בפקודת העיריות - אם, לדוגמה, מטרת הארנונה היא מימון שרותים עירוניים, אז יש כאן בעיה קלה - הדירות הריקות צורכות פחות שרותים. מצד שני יש עלויות עקיפות גבוהות של דירות ושכונות ריקות - החל מתדמית, דרך הספקת דירות במקומות אחרים, ועד לשמירת הסדר ברחובות ריקים מאדם (ג'יין ג'ייקובס). כך או כך, לא מצאתי שם את הבסיס החוקי לגביית הארנונה...

אבל יכול להיות שבינתיים זה כבר עובד? יש מי שחושב שכן.

ודבר אחרון - יצא פוסט עם הרבה לינקים. אותי הריבועים הקופצים של snap קצת עיצבנו (לקח להם מלא זמן להיטען, אם בכלל), אז ביטלתי אותם, אבל אם לכם הם עזרו לראות אם הלינק שווה קליק, אז תגידו.

מתחם עדן

(ההדמיה מתוך התכנית המופקדת, את הכיתובים להתמצאות למי שלא לגמרי מאופס אני הוספתי. המבט הוא מכוון השוק) 

במתחם עדן, במקום בו נמצא קולנוע עדן הנטוש, הוגשה תכנית למגדל מגורים (24 קומות) ומלון, בשילוב מסחר. התכנית נערכה על-ידי דניאל ליבסקינד (!), בליווי משרד האדריכלים יגאל לוי, וכל הפרטים שלה כאן. מלבד מגדל המגורים והמלון, יש גם מעין רחוב מסחרי פנימי, וקצת שטח ציבורי פתוח. אחד הדברים היפים בפרויקט הוא מעבר בין הכיכר (עליאש-אגריפס) לבין הרחבה שלפני בנק הפועלים שליד המשביר (גלידה קרוול...). בסך-הכל תכנית מעניינת ואפשר לדבר עליה הרבה - אבל לא על זה רציתי לכתוב. 

אנחנו בהתעוררות הגשנו התנגדות, ש(מאוד תומכת בבניין, אבל) מבקשת מספר שינויים והבהרות. בעיקר שני דברים: פתיחת המעבר המדובר, המוגדר בתכנית כשטח עם זיקת הנאה למעבר רגלי, ללא הגבלה, כלומר 24/7 (זוכרים את המאבק על פתיחת ממילא בשבת?); והמרת חלק מהדירות המוצעות, לדירות קטנות המיועדות להשכרה. 

כשהצגתי את ההתנגדות בוועדה המקומית חשבתי שיהיה קל - אנחנו בעצם מבקשים את יישום מדיניות העירייה בפרוייקט הזה - איזו סיבה יש למקומית (= העירייה) להתנגד? אז חשבתי. הצעקות שחטפנו שם מחלק מחברי הוועדה היו פשוט תת-רמה. אלו נבחרי הציבור, ואלו הדיונים שקובעים את העתיד התכנוני של ירושלים. לעומת הצעקות המאוד לא נעימות הללו, קובי כחלון (יו"ר הוועדה) ואחרים ניסו להבהיר את ההיגיון שבדברים שלנו, אחלה שווא.

(עובדי קולנוע עדן, 1932 - ויקיפדיה) 

מעמדה של החלטת המקומית הוא כהמלצה לוועדה המחוזית, שהיא בעלת הסמכות לגבי התכנית. וכך החליטה המקומית (כאן): לגבי פתיחת המעבר 24/7 היא קיבלה את עמדתנו במלואה. לגבי הבקשה לדירות קטנות להשכרה, המקומית החליטה שאם בשלב היתר הבנייה יבקש היזם להגדיל את מספר הדירות, תהיינה חצי מהדירות שייתוספו מיועדות להשכרה, לתקופה של 7 שנים.

במידה מסוימת יש כאן הישג - גם פתיחת המעבר, וגם עיגון הרעיון של דירות המיועדות להשכרה, בהחלטת הוועדה המקומית. מצד שני - לא נראה שאם המלצת המקומית תתקבל במחוזית, באמת תצא מכאן כמות משמעותית של דירות להשכרה. התחלנו להתכונן לדיון במחוזית.

אבל אז קרה דבר מעניין

קיבלנו טלפון מעורכי הדין של היזם. זה כשלעצמו קצת מוזר, כי לכאורה איזה עניין יכול להיות ליזם גדול בקבוצת צעירים קטנה?

הם הציעו להגיע להסכמה לפני הדיון במחוזית, וההסכמה שהם הציעו הייתה על הנוסח שהוחלט במקומית. אחרי התלבטויות הסכמנו, אבל שימו לב מה קרה כאן: היזם הבין שגם אם הוא מציע פרויקט גדול ויפה, כל עוד הוא מתעלם מדרישות בעלות אופי חברתי, דרכו לאישור התכנית אינה סלולה! כיוון הרוח השתנה.

הדיון במחוזית היה מעניין, ולמרות שהפוסט כבר מתארך - אתן לכם את ההיילייט מבחינתי:

האדריכל יגאל לוי הציג את התכנית ואת בקשותיהם. הוא נתלה, בין השאר, בדרך העבודה המיוחדת של משרד דניאל ליבסקינד, ובכך שהמבנה הוא שלמות, ואי אפשר לקצץ לה טיפה מכאן וקצת משם, כי כך קובעת תכנית המיתאר. תשובתה של מתכננת המחוז הייתה שיכול להיות שיום לאחר אישור התכנית דניאל ליבסקינד עלול להיעלם, ונספח הבינוי של התכנית (שאינו מסמך מחייב אלא רק מנחה) עלול להתפוגג...

וכך ענה יגאל לוי. הוא אמר "אנחנו מוכנים שנספח הבינוי יהיה מחייב, ואנו מוכנים ששמו של דניאל ליבסקינד [כמלווה לאחר שלב האישור] יהיה מחייב" (או משהו כזה). עורכי הדין של היזם נעו באי-נוחות בכסאותיהם. מתכננת המחוז דלית זילבר, ונחמה מונסנגו מלשכת התכנון המחוזית שאלו שוב ושוב להבהרה - אם זה באמת מה שיגאל לוי מציע - שהנספח יהיה מחייב. והוא ענה שכן, כי מדובר כאן בדרך עבודה אחרת - התכנית איננה בסיס לשינויים בשלב ההיתר (כמקובל במקומותינו), אלא היא עומדת להתבצע בדיוק לפי המתוכנן. אמריקה, ורסאנו, אמריקה.

לגבי תכנית העירייה לכפל ארנונה לבתים נטושים - אנסה לכתוב משהו עוד לפני ישיבת ועדת הכספים על כך - ביום ראשון בארבע.

וילה שוקן - בתים מבפנים

לפעמים לא נעים להסתובב בבית שנטשו אותו במהירות (אלא אם אתם שייכים לציידי הבתים הנטושים). כשמדובר בבית-ספר נטוש, זה בטח לא נעים.

במסגרת בתים מבפנים, שנערך בשישבת, ביקרתי בוילה שוקן. בהתחלה הסתובבנו חופשי, וכל בוגרי ומורי תיכון האקדמיה הסתובבו שם כסהרורים "פה למדתי", "פה היה חדר המורים"... כיום בית הספר כאמור, נטוש. כסאות ושולחנות זרוקים בכל מקום, ניירות וספרים מושלכים - לא דברים שקשורים למוסיקה או מחול - כי אחרי האקדמיה שכן שם בית ספר של רשת "שובו". באחת הכיתות מצאתי על הלוח חמשות משורטטות, כהכנה לתווים - אולי זכר לאקדמיה. גם על דמוי-הפרקט אולי עשו פעם פירואטים. בכניסה לאולם תלויים סווטשרטים שנשכחו. אבל זה לא הסיפור המעניין.

וילה שוקן - בית אחד מתוך מעטים שתכנן אריך מנדלסון בישראל. בית מידות מפואר ומיוחד, שכיום רובו מכוסה על-ידי תוספות.

כשהאקדמיה קיבלה את הוילה הזו הוסיפו לה תוספות בנייה בהיקף עצום, בתכנונו של יוסף קלארוויין. המשמעות היא שכבר אז, בסוף שנות ה-1950, לא נשאר הרבה מהמבנה המקורי. כשלאקדמיה נהיה שם לא נוח, היא עברה לגבעת רם, ומינהל מקרקעי ישראל, כמו שאומר אמנון בר-אור - "בלי להתבלבל", מכר את המבנה ליזם פרטי. היזם רצה לבנות שם משהו גדול, ולהרוס את המבנה. חוות דעת של קרויאנקר גרסה שזה אפשרי, אבל מאבק גדול הציל את הוילה מהריסה.

אז מה עושים עכשיו? אמנון בר-אור וירון קופרשטוק שיתפו בהתלבטויות שלהם, ובהחלטה לפרק את כל התוספות, להביא את הבניין למצב בו היה לאחר סיום הבנייה בשנת 1939, ולרכז את הזכויות בבניין נוסף (6 קומות, 2200 מ"ר) שייבנה לצד הוילה (פרטי התכנית כאן).

השימושים המותרים בשטח הציבורי - מוזיאון, ספרייה, או "מרכז תרבות אזורי" (אני מקווה שלא מדובר בישיבה...)
מסחר = בית קפה, חנות ספרים או גלריה