לפעמים לא נעים להסתובב בבית שנטשו אותו במהירות (אלא אם אתם שייכים לציידי הבתים הנטושים). כשמדובר בבית-ספר נטוש, זה בטח לא נעים.
במסגרת בתים מבפנים, שנערך בשישבת, ביקרתי בוילה שוקן. בהתחלה הסתובבנו חופשי, וכל בוגרי ומורי תיכון האקדמיה הסתובבו שם כסהרורים "פה למדתי", "פה היה חדר המורים"... כיום בית הספר כאמור, נטוש. כסאות ושולחנות זרוקים בכל מקום, ניירות וספרים מושלכים - לא דברים שקשורים למוסיקה או מחול - כי אחרי האקדמיה שכן שם בית ספר של רשת "שובו". באחת הכיתות מצאתי על הלוח חמשות משורטטות, כהכנה לתווים - אולי זכר לאקדמיה. גם על דמוי-הפרקט אולי עשו פעם פירואטים. בכניסה לאולם תלויים סווטשרטים שנשכחו. אבל זה לא הסיפור המעניין.
וילה שוקן - בית אחד מתוך מעטים שתכנן אריך מנדלסון בישראל. בית מידות מפואר ומיוחד, שכיום רובו מכוסה על-ידי תוספות.
כשהאקדמיה קיבלה את הוילה הזו הוסיפו לה תוספות בנייה בהיקף עצום, בתכנונו של יוסף קלארוויין. המשמעות היא שכבר אז, בסוף שנות ה-1950, לא נשאר הרבה מהמבנה המקורי. כשלאקדמיה נהיה שם לא נוח, היא עברה לגבעת רם, ומינהל מקרקעי ישראל, כמו שאומר אמנון בר-אור - "בלי להתבלבל", מכר את המבנה ליזם פרטי. היזם רצה לבנות שם משהו גדול, ולהרוס את המבנה. חוות דעת של קרויאנקר גרסה שזה אפשרי, אבל מאבק גדול הציל את הוילה מהריסה.
אז מה עושים עכשיו? אמנון בר-אור וירון קופרשטוק שיתפו בהתלבטויות שלהם, ובהחלטה לפרק את כל התוספות, להביא את הבניין למצב בו היה לאחר סיום הבנייה בשנת 1939, ולרכז את הזכויות בבניין נוסף (6 קומות, 2200 מ"ר) שייבנה לצד הוילה (פרטי התכנית כאן).
מסחר = בית קפה, חנות ספרים או גלריה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה