יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

שיתוף הציבור






כמו שאולי שמתם לב - אני בהפסקה - לצורך כתיבת התזה. אבל כמאמר המשורר "יש עניינים חריגים במיוחד"

שיתוף הציבור בתכנון הוא לרוב בהתנגדויות. בחוק התכנון והבנייה זה ממש ברור: מסיימים את התכנון עד לפרט האחרון (זה יכול לקחת שנים), ואז מפקידים את התכנית לזמן קצוב - להתנגדויות. מי שרוצה (לא כל מי שרוצה) מגיש התנגדות, ובדיון בהתנגדויות מחליטה הוועדה לדחות את ההתנגדות, לקבל אותה, או לקבל באופן חלקי. ואז מכניסים שינויים בתכנית. שינויים בתכנית אחרי שהיא גמורה, גורמים לה לפעמים להיראות כמו משהו שתוכנן על-ידי ועדה.

אחד הפרויקטים שלי בלימודי האדריכלות היה נסיון ליצור שיתוף קונסטרוקטיבי בתכנון. תכננתי את זה במקום שבו עומד היום בית אבי חי. נדמה לי שאז אפילו החניון המאולתר לא היה שם, אלא חורשה. הפרוייקט היה "בית לתכנון העיר", כאשר הקומה התחתונה הוקדשה להצגה של תכניות, קומה למעלה הייתה "אסיפת עם" שדנה בתכניות, ובקומה השלישית ישבה ועדת התכנון העירונית וקיבלה את האינפוט של שתי הקומות שמתחתיה. משהו כזה - אני לא בדיוק זוכר... לא בטוח שהפרוייקט קצר שבחים, אבל הרבה פעמים אני מסתכל על בית אבי חי וחושב עליו...

מחר - שיתוף הציבור בתכנון פארק המסילה
עוד פרטים בבלוג של ועד התושבים למען פארק המסילה, ובמצגת (לא ארוכה - כדאי לראות במסך מלא) מהאתר של הרל"י.

shituf.gov.il

מיכאל איתן, שהוא השר שאחראי על שיפור השרות הממשלתי לציבור, ועוד כמה אנשים טובים, הרימו משהו שקצת מזכיר את אסיפת העם\האגורה\הפורום, בשם "שיתוף הציבור".

הצעות חוק של הממשלה, וגם רעיונות בשלבי בישול שונים, מוצגים באתר, כולל קצת חומר רקע לפעמים, ומתפתח סביבן דיון בתגובות. עד כאן היינו יכולים לתת כותרת של "יידוע", אבל שימו לב - כל הדיונים הללו מסוכמים ומגיעים לשולחן הוועדות שדנות בחוק(!). כלומר שאם הייתה לכם השגה על חוק ההסדרים, ורשמתם אותה באתר - סביר מאוד שמקבלי ההחלטות קראו אותה!

עוד משהו מלבב הוא שממשלת ישראל מפתחת אתר בקוד פתוח (דרופל), אבל זה לבלוג אחר. 

יום חמישי, 4 בנובמבר 2010

מה בין לוד וערד?

לפני כמה ימים הופיע מאמר של ד"ר בתיה רודד בוואינט, שדיבר על היחס בין ערי פיתוח (או בעצם ערים בכלל) לבין ישובים קהילתיים, ועד כמה הישובים הקהילתיים לא מחזקים את הערים אלא מחלישים אותן. לומדים את זה בגיאוגרפיה כלכלית שנה א', כשלומדים על הנסיון להקים את חבל לכיש עם עיר ראשית - קרית-גת - שתהיה מרכז אזורי. הקיבוצים העדיפו לעשות קניות בתל-אביב, והנסיון לא הצליח. לא אלאה אתכם. בתיה רודד מביאה שם את ערד כדוגמה, לאור תכניתו של שר השיכון "להצלת" ערד.

אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.

עד כאן אין כל חדש.

אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:
אכן, מיקומה של העיר במרכז הארץ, שהיה עשוי להוות יתרון, נתגלה כחרב פיפיות: בהינתן כאמור שמצבה של לוד נחות ממצבן של רשויות מקומיות הסמוכות לה, אוכלוסיות חזקות ועסקים נטשו את העיר לטובת ישובים אחרים בסביבה, בראש ובראשונה מודיעין ושהם, ואוכלוסיות חלשות, ובכלל זה תושבים אשר אינם רשומים אך מתגוררים בעיר בפועל, נותרו בעיר או היגרו אליה. בכך נוצר מעגל קסמים: עזיבת התושבים החזקים והעסקים הקטינה את הכנסות העירייה מצד אחד, והגדילה את התלות של תושבי העיר בשירותים העירוניים, מצד שני. זאת ועוד, בהינתן שהכנסות העירייה קטנו והעומס עליה גדל, רמת השירותים לאזרח ירדה, ובכך ניתן תמריץ לתושבים ולעסקים נוספים לעזוב את העיר.
"בראש ובראשונה מודיעין ושהם" כל כך פשוט... הקמנו עיר פרברית ועוד ישוב פרברי, שפשוט משכו את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו, והשאירו בלוד רק את מי שלא היה לו כסף לעזוב. אז היום ישראל תשקיע 130 מלש"ח בנסיון להציל את מה שניתן היה למנוע (חלקית) בעזרת תכנון נכון - למעשה יישום של תובנות משנה א'.

רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.

יום שלישי, 17 באוגוסט 2010

שימור ברחביה

לפני שבועיים התקיים בוועדה המקומית הדיון הראשון בהתנגדויות לתכנית המיתאר לרחביה. הציגו התנגדויות: הועד להצלת רחביה, החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרים, התעוררות, והרבה אנשים שטענו שהבית שלהם ממש לא ראוי לשימור, ומה פתאום צריך לשמר אותו. היה מעניין, לפעמים משעשע, לראות את בעלי הבתים מראים באותות ובמופתים כמה הבית שלהם אינו ייחודי וחייבים להסיר ממנו את "חרב" השימור. כשהבעלים של בית אוסישקין - בית מחנים - טען שהבית אינו ייחודי ואין סיבה להחיל עליו הוראות שימור חמורות - זה היה גם קצת מקומם. ההתנגדות דווקא הייתה כתובה יפה, תמכו בו יהושע בן-אריה והלל שוקן, והטיעון העיקרי שלו הוא פשוט - למה בתים אחרים מותר להרוס, גם כאלו שתוכננו על ידי ריכרד קאופמן - ואת בית מחנים לא.

אז למה זה מקומם? כי זה מראה את היחס לשימור בתכנון בישראל, או לפחות בירושלים - מלחמת מאסף. לא מספיק שהעיר מוותרת על כל הבתים היפים של רחביה, היא בסוף נדרשת לוותר גם על שכיות החמדה המשמעותיות ביותר - בשם השוויון וזכות הקניין (כי כיום זה כבר מוסכם שזכויות שהוקנו בתכנית, למרות שאף אחד לא קנה אותן, הן קניין שאפשר לתבוע פיצויים בגין גזילתו)

אפשר גם אחרת - קחו חצי שעה ותסתכלו על המצגות הנפלאות של הניה מליכסון על שימור מתחם התחנה - תחנת הרכבת ביפו.

1. מתחם התחנה
2. מתחם וילנד
3. קו הגמר

אדריכל השימור היה אמנון בר אור, והיה שם שימור של מבנים - לא רק מעטפת, אלא גם חללים פנימיים, בורות מים, ואפילו שימור ושחזור של ציורי קיר.

לפני כמה ימים יובל כתב על מתחם הרכבת של ירושלים. מסכים אתו ב-100% שאם יש בעיר חור שחור, אז אטרקציות בודדות מפוזרות לא יעזרו. אני מקווה שכאשר התכנון לכל המתחם, הכולל גם מגורים ותיירות, יתקדם, הכל ייראה אחרת.

יום שלישי, 27 ביולי 2010

שיתוף הציבור בתכנון מערכת התחבורה הציבורית

מייל שקיבלתי מיוסי סעידוב - כמעט כלשונו:

נמאס לכם לנסוע שעה עד לתחנה המרכזית? אין לכם אוטובוס למקום העבודה? הקווים שעוברים אצלכם בשכונה לא רלוונטיים? זה הזמן לבוא ולומר למתכנני התחבורה הציבורית איזה קווים אתם צריכים, באילו מסלולים ובאיזו תדירות.

הערב: כנס שיתוף הציבור הראשון יחד עם מתכנני התחבורה הציבורית בעיר.

הערב הוא יוזמה של קואליציית "נעים בירושלים" בה חברים: 15 דקות, אגודת הסטודנטים, התנועה הירוקה, התעוררות, הגמלאים, ועוד.

בשעה שמונה בערב במרכז כגן ברחוב רבי צדוק 6 בקטמון ח-ט.
מגיעים עם הקווים 18 או 4, תחנת הירידה היא במרכז המסחרי ברחוב בר יוחאי.

המתכננים יציגו את הקווים החדשים ולאחר מכן יתקיים דיאלוג ודיון. 15 דקות מתכוונים להקים צוות של תושבים שירכז את הערות התושבים וימשיך את העבודה מול צוות תוכנית אב לתחבורה. זאת ההזדמנות להשפיע על עיצוב מפת קווי התחבורה הציבורית של ירושלים בשנים הקרובות. אל תפספסו.

עניין אחר
בלי קשר, אם פספסתם את שני התחקירים של אלי אושרוב, על כפר עקב ועל בית לחם, הנה הלינקים. אולי זה ראוי לפוסט שלם, אבל בינתיים - לכו לקרוא.

יום שבת, 10 ביולי 2010

אולי לכל אופניים נצמיד חמסה?


ההצעה שבכותרת נשמעת לי הגיונית בערך כמו הצעת החוק של מגלי והבה, שרוכבי האופניים ירכבו נגד כיוון התנועה.

סתם דוגמה שקיבלתי: בלונדון כנראה בדקו את זה, והבינו שהבעייה בתאונות עם אופניים בעיר, היא משאיות (ורכבי מטען אחרים). אז הם מנסים: יש למשל הסברה לרוכבים, והסברה לנהגים. יש גם תכנית כוללת - לא יריות מהמותן של איזה פטנט שכאילו יכול לעזור.

ביום חמישי בערב - הפגנה נגד הרפורמה.

בתמונה - רוכב בצד שמאל (באנגליה). מהאתר של TfL

וזה אצלנו:

יום רביעי, 7 ביולי 2010

עם כל הכבוד

יוסי סעידוב הביא היום בבלוג שלו במיינט, את התגובה של אגד לטענות שלו על קו 18. הם בדקו בעזרת GPS, ובעזרת מערכת הכירטוס, את תנועת האוטובוסים באותו יום, ומצאו לטענתם שעבר אוטובוס בזמן שיוסי חיכה בתחנה. יוסי מביא עוד דוגמאות של אנשים שהתלוננו דרך 15 דקות, וקיבלו מאגד תשובה שעבר אוטובוס כשהם חיכו בתחנה. זה גורם לחשוב - האם על סמך המידע הזה מקבלים החלטות? כנראה שכן...

אחד המגיבים לפוסט של יוסי כתב את התשובה המשעשעת הבאה:
עם כל הכבוד, הגי' פי אס לא משקר

יום רביעי, 30 ביוני 2010

בנייה להשכרה

כן - מה שאתם שומעים. משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל ישווקו קרקע לבניית 156 דירות להשכרה בירושלים - ככה כתוב בהודעות לעיתונות שהם פרסמו. זה יקרה ברחוב קוסטה ריקה - ממול אכסניית יהודה.

הפרטים הטכניים (לפי החלטת מועצת מקרקעי ישראל): השימוש להשכרה יהיה מחוייב ל-25 שנה, ומנגנון הקנס למי שמוכר דירה לפני כן, מאוד פשוט ודי קטלני - 35% מההצעה במכרז, ועוד 91% מערך הקרקע אם ההצעה הייתה נמוכה מערך הקרקע (זה בטח יעבוד כאן קצת אחרת כי זה מכרז ללא מחיר מינימום). נדמה לי שמי שיזכה במכרז יהנה גם מההטבות של "חוק שטרית" - חוק עידוד בנייה להשכרה.

ובלי קשר לפרטים הטכניים - נראה שבנייה להשכרה זה בדיוק מה שצריך כאן, וזה בדיוק המשלים הנכון ל-20-20-20.

יום שני, 28 ביוני 2010

סוגרים מרפסת בסילוואן


בהארץ כתוב שתכנית גן המלך הובאה להצבעה בצורה לא תקינה - לא תוקנו ליקויים שנמצאו על-ידי מהנדס העיר והמחלקה לבקרת תכניות, לא נבדקו היבטים תקציביים, וחברי הועדה המקומית לא קיבלו מספיק אינפורמציה לפני ההצבעה. את התכנית מלווה עורך-דין פרטי ולא היועץ המשפטי של העירייה.

עזבו את הפוליטיקה ואת המדיניות לגבי מזרח ירושלים - בואו נדבר רגע על הרפורמה בתכנון.

הרפורמה מעבירה את הכוח לועדות המקומיות - זה אומר שהמקומית לא ממליצה על גן ארכיאולוגי בשכונת סילוואן, היא ממש מאשרת אותו. אבל בסילוואן יש מי שנפגע, יש מי שדואג, ויש את עיני כל העולם - כל אלו עושים בקרה.

אבל אם התכנית הזו היתה עוסקת בגן סאקר ולא בגן המלך, ולא הייתה מציתה את התבערה שהיא הציתה, מישהו היה בכלל בודק את זה? מישהו היה יודע שדברים מאושרים בכזו צורה?

ואם אני סוגר מרפסת ואני גם חבר של חבר מועצה (שכזכור יושב במועצה ללא תמורה כספית), ונורא חשוב לי שזה ירוץ מהר? נראה לכם שמישהו יידע אי פעם שלא עברתי כמו שצריך את בקרת התכניות?

יום חמישי, 24 ביוני 2010

תחרויות

(בכחול צילומים על ידי מקומיים, באדום של תיירים. זה מהפליקר של Eric Fischer עוד הסברים בחדר המפות). 

העיקר שלא משעמם. מרצ הצביעו נגד הפארק הארכיאולוגי בסילוואן, ברקת שלל את תיקיהם ואת סגנות ראש העיר, הם התפטרו מהקואליציה. עמית שאל אם זה הדבר הנכון להתאבד עליו. לי נדמה שזו בדיוק השאלה שצריך להפנות אל ראש העיר. למה דווקא פארק ארכיאולוגי בסילוואן? אולי קודם מדרכות בסילוואן? ביוב בסילוואן?

jerusalem 2111
איך ייראה כאן בשנת 2111? האנשים מבית המודל מארגנים תחרות בנושא.

קצת יותר קונקרטי: מיצבים אורבניים בכיכרות במרכז ירושלים
כיכר צהל, כיכר ספרא וכיכר ג'נרלי

ובקהיר - פונים אל הולכי הרגל

ארנן יקותיאלי ז"ל ואח' נ' השר לענייני דתות ואח'

ג'ני ברוכי וארנן יקותיאלי הגישו עתירה לבג"ץ נגד האפלייה של סטודנטים מול תלמידי ישיבות בהקצבות "הבטחת הכנסה". זה היה בשנת 2000 - ניר ברקת היה עמוק בעולם ההי-טק, רוח חדשה עוד לא הייתה על שולחן השרטוט. בשבוע שעבר (14 ביוני 2010) ניתן פסק הדין. ברוב של שישה נגד אחד פסק בג"ץ כי החל מתקציב 2011 אסור יהיה להכניס סעיף כזה. ארנן יקותיאלי נפטר בינתיים, ולג'ני זה כבר לא משנה. רות גביזון טענה נגד פסק הדין, שבעייה עמוקה של מוסר פוליטי הוצגה כבעייה טכנית של פגיעה בשיוויון.

יום שני, 14 ביוני 2010

20-20-20 התכנית לדיור בהישג יד

לתכנית 20-20-20 של העירייה לדיור בהישג יד מגיע יותר מאיזכור בשולי פוסט, אבל לפני זה - אם גם לכם הצרוף 20-20-20 עושה אסוציאציה של צמיחה, ואתם לא זוכרים מאיפה, כנראה שגם לכם יש פרט גנני או חקלאי בעברכם.

העירייה מתכננת לדרוש מכל יזם העורך תכנית שמוסיפה יותר מ-20 יחידות דיור, לדרוש ש-20% מהיחידות יהיו בגודל של עד 100 מ"ר, ויימכרו במחיר זול ב-20% ממחיר השוק. לא ברור לי מה הכלי החוקי שיכול להפוך את הדרישה הזו (המחיר) למחייבת.

התכנית תשפיע רק על הדירות החדשות שנבנות, שהן מעטות יחסית. בנוסף, כל דירה כזו חוזרת לשוק החופשי אחרי מספר שנים (7?), ונגרעת ממאגר הדירות בהישג יד. מצד שני - אם התכנית תתמיד - יתווספו כל שנה סביבות 200-300 דירות בהישג יד - אם אפשר לחלק את הפרוייקטים בערך לפי יחס האוכלוסיות (במגזר הערבי הפרוייקטים הגדולים מועטים יחסית), אפשר להניח שכמאה חמישים מהדירות הללו ייבנו במגזר היהודי הכללי. בואו נהיה תמימים לרגע, ונחשוב שתכלס מדובר במאה חמישים משפחות צעירות שבלי התכנית הזו היו עוברות למעלה אדומים או למודיעין. זה לא המון אבל זה בהחלט משהו. גם העירייה במסמכים שהיא הוציאה לא טענה שהתכנית הזו יכולה לעמוד בפני עצמה, אלא צריכה להיות משולבת עם עוד אמצעים. העירייה גם טוענת שיהיו מנגנונים שיוודאו שהדירה נשארת בהישג יד לאורך שנים. אני משער שמדובר על אותן 7 (?) שנים בהן הקונה מחוייב לגור בדירה.

המחיר - איך יפקחו על המחירים ויוודאו שהזכאים שזכו בדירה אכן מתגוררים בה? לזה אני משער שלעמית יש פתרונות, אבל לא ברור לי מהיכן יבוא הכסף. האם מישהו חושב שהיזמים יספגו את ההוזלה הזו? או שפשוט יתר ה-80% דירות בפרוייקט יהיו עוד פחות בהישג יד מאשר היום. אם זה אכן כך - יצרנו תכנית להגדלה של פערי המחירים בין דירות. במקום מגוון מחירים נקבל דירות יותר זולות, ודירות יקרות בטירוף. חדשות לא טובות עבור מי שלא זכאי להשתתף בתכנית (למשל בעלי דירות, או בני 41 ומעלה), אבל מעוניין לשפר דיור בלי לעזוב את ירושלים.

רוצים לשמוע מגוף ראשון? קראו אצל עמית, ולכו לישיבה ביום שלישי הקרוב.

התפזרתי קצת.
תכלס יש בתכנית יתרון אחד ענק - היא מאותתת ליזמים בעיר שכדאי להפנים את האג'נדה החדשה, כי יש מי שהולך עליה ברצינות. יישר כח לעושים במלאכה.

מצד שני יש כמה קצוות שנראים, לפחות במבט ראשון, בעייתיים.

יום ראשון, 13 ביוני 2010

חילוני מסורתי - קלאסי

האם ככל שאמתין יותר זמן בין פוסט לפוסט יצטברו יותר נושאים? 

היום יערוך ראש העיר מסיבת עיתונאים ויכריז על תכניתו לדיור בהישג יד. פרטים (בדבר השעה והמיקום בלבד..) כאן. את התכנית הכינו אנשים מאוד רציניים - כולנו ציפייה. עמית מדבר על אחוז מכל פרוייקט שיוקדש לדיור בר השגה (לפני כמה חודשים בבלוג). מבורך, אבל לא ישפיע על 194,000 הדירות הקיימות בעיר (כן - זה מתוך השנתון החדש :-), אלא רק על 1,000-2,000 דירות שבנייתן מסתיימת בכל שנה.

אתמול, בעוד שבוע, ובעוד שבועיים - קלאסי ברחביה:
(היה כל כך חם שאפילו לא שלפתי מצלמה, אבל נראה נחמד)
 

לפני שבועיים פורסמו עיקרי התכנית לפיתוח התחבורה. יוסי סעידוב לא התלהב. נראה שעדיין מתכננים את התחבורה "מאחורי ההגה" (windshield perspective). הרי כל כביש שייבנה ייפקק - את זה גילו בבריטניה כבר לפני עשרות שנים. אני מתכוון למשל לכביש 16 - שמתפצל מכביש 1 (הכניסה לעיר) בסיבוב מוצא, ומגיע במנהרה למחלף גבעת מרדכי-בגין. לא היינו כבר בסרט הזה? כביש 9 ביטל את הפקק? כן - לחצי שנה (או פחות). יש כבר מספיק דוגמאות, אז למה לייצר עוד ועוד? את כל הכסף שיעלה הכביש הזה אפשר להסיט לפיתוח תחבורה ציבורית, ואופניים.

אופניים - למה כשכבר מחליטים לקדם את תחום האופניים, מדברים על השטחים הפתוחים? (אביב לביא כתב על זה). הרי העיקר זה האופניים בעיר, וכאן גם נמצאים רוב הרוכבים. והרפורמה עם כל התקציב האדיר הזה, היא בדיוק ההזדמנות. ולא - שביל אופניים סובב גן-סאקר הוא לא פתרון לכלום.


כשהלמ"ס שואלת על מידת דתיות, היא נותנת 5 אפשרויות: חילוני, מסורתי לא כל כך דתי, מסורתי דתי, דתי, וחרדי. האם התרגלנו לחשוב בהכללות האלו? כנראה שכן. כששאלתי את אביגיל על חברה שלה - אם היא דתיה או לא - היא ניסתה להסביר לי שהם "חילונים מסורתיים". ברגע הראשון זה הצחיק אותי, אבל אז הילדים שלי הסבירו לי שזה בדיוק כמונו. אופס - כנראה שחמש האפשרויות לא מספיקות כדי לתאר את המגוון.


משהו שראיתי באפס 2 לינק - סיור לאורך תוואי הרכבת הקלה.

ואחרון - עצומה שהיא בעצם מכתב לראש העיר בנושא מלון קולוני בכניסה למושבה הגרמנית. אריאל הירשפלד כתב על זה בהארץ. ראוי לתת על התכנית עוד פרטים, אבל הגיע הזמן לשגר כבר את הפוסט הזה - אחרת יצטברו עוד נושאים.

שבוע טוב.

יום ראשון, 30 במאי 2010

בית החלוצות

בית ליגת נשים (בית החלוצות) ברחוב אבן גבירול ברחביה, עומד נטוש משנת 2003 ומחכה שיתממשו התכניות של עדה כרמי, שזכתה בתחרות האדריכלית, לבניית בית-הספר ללימודי ירושלים של יד בן-צבי (הדמיות כאן וכאן, באתר של יד בן צבי). האדריכלית של הבניין המקורי הייתה ג'ניה אוורבוך-אלפרין, ועוד הרבה מידע יש כאן.

פעם הוא נראה כך, ופעם פעם - כך.
אבל היום הוא נראה ככה:


עוד הרס של רחביה? הפוך - נראה שהולך להיות כאן משהו יפה.

שלוש תמונות של המוזיאון. ביתן הכניסה החדש נראה לפני כמה חודשים כך:



לי זה הזכיר קצת את ביתן ברצלונה - עמודי מתכת דקים תומכים בגג בטון, ומאוד התלהבתי. היום זה כבר נראה קצת אחרת:

אבל עדיין מלהיב. שימו לב לפסל של אניש קאפור. עוד הדמיות כאן. (גילוי נאות - אפרת עובדת שם).


לפני כמה ימים ראיתי אצל נתי באפס שתיים לינק, הפנייה למפה של תחבורה ציבורית במזרח ירושלים באתר של אגודת הסטודנטים. כל הכבוד למי שהפיק את זה. אם כבר אוטובוסים, אז למי שלא קרא - יוסי סעידוב מספר שיש באגד אוזן קשבת, אבל בעניין מפות הם עדיין נותנים רק כמה חלקים נפרדים. אבל לעומת זאת - יש להם טוויטר.

ודבר אחרון - למי שהיה במיס קרי כנראה עוד כמה דברים לספר.. בינתיים ממש ממש כדאי לקרוא ולהסתכל על הסיבוב שערך שם מיכאל יעקובסון.

יום רביעי, 19 במאי 2010

עוברים דירה מהפרבר לעיר, באמריקה



אנחנו ממש מסיימים בימים אלו את השנתון הסטטיסטי של ירושלים. כנראה שאני עדיין בשוונג של נתונים...

מכון ברוקינגס הוציא לפני שבוע דוח על "מצב אמריקה המטרופולינית". הכותרת אמרה שהפרברים מאבדים אוכלוסייה צעירה ולבנה לטובת הערים. בסטריטסבלוג קראו לזה bright flight. (אם תחפשו את המונח בגוגל תמצאו גם דיסק של להקה בשם Silver Jews. את ההקשר לא הבנתי...). הדוח מסכם את העשור, והנה שלושה היילייטס מתוך התקציר, אבל גם אם אין לכם כוח, כדאי לכם לבדוק את המפה:

האזורים המטרופולינים מול יתר המדינה: גידול האוכלוסייה במטרו' גבוה כמעט פי שניים מזה שביתר המדינה, ועיקר הגידול הוא בפרברים הקיצוניים הפחות-מפותחים. כן - אלו שגם מאבדים אוכלוסייה בהגירה - ככה זה - כשהריבוי הטבעי גבוה, גידול האוכלוסייה גבוה, וההגירה החוצה גדולה. כמו בירושלים. דרך אגב, מתוך 100 אזורים מטרופוליניים, ההגירה השלילית ביותר הייתה בניו יורק (מינוס 1,790,000 בשנים 2000-2008). אחריה לוס אנג'לס, שיקגו וסן פרנציסקו. האם עיריית ניו-יורק מתייחסת לאמצעים לבלימת ההגירה השלילית מהעיר (כמו אצלנו)? חיפוש אחרי המונח migration באתר שלהם מניב תוצאות רק בהקשר לנדידת ציפורים.

אמריקה הופכת ללא-לבנה. בעוד כשלושים שנה הלבנים לא יהיו הרוב - אבל באזורים המטרופוליניים זה המצב כבר עכשיו - בקרב בני 18 ומטה. זוכרים את מה ששמעתם ביום ירושלים - שתופעות דמוגרפיות בירושלים ימשיכו ליתר המדינה?

שכר: השכר הממוצע ירד ב-2000$ (מתוקן לאינפלציה), וזה רק 2000-2008 - ללא המשבר הכלכלי. השכר של מרוויחי המשכורות הגבוהות דווקא עלה, ועלה מספר האנשים החיים מתחת קו העוני. במטרופולינים הפערים קיצוניים יותר, וכך גם העלייה במספר החיים מתחת קו העוני.

יום אחרי שברוקינגס פרסמו את הדוח, יצאה הלשכה האמריקאית לסטטיסטיקה (census.gov), בהודעה על דפוסי הגירה בשנת 2009. עיקר המעברים היה בסביבה הקרובה (67% בתוך אותו מחוז). הסיבה העיקרית הייתה מגורים - הרצון לקנות דירה או לעבור לשכונה טובה יותר (46%).

וראיון של 4 דקות עם ריצ'רד פלורידה (חלק מסדרה על עתיד העיר האמריקאית) שמדבר על ביזור לפרברים מול ריכוז בעיר, על הערך המוסף של הערים, ועל ג'יין ג'ייקובס.

יום שלישי, 18 במאי 2010

פרי רדיקל



הולילנד - דברים שרואים משם לא רואים מכאן - ולהפך.

קרה כאן המון - יום ירושלים, עם כל הנתונים מכל הכיוונים, וכרגיל - מאוחדת או שממש לא, והיה גל של ידיעות על החרדים, היה שמאל ציוני - היה פה שמח. אגיע אולי גם לזה מתישהו.

כשראיתי בסטריטסבלוג תמונה של משפחה על אופניים, ישר נזכרתי במונית של אביב לביא. אבל משהו באופניים היה מוזר - הם היו ארוכים במיוחד. אחרי שמצאתי את זה (מסתבר שאפשר להרכיב חתיכת שלדה על האופניים ולהאריך אותם. זה נקרא free radical), ראיתי מישהו רוכב על זוג כזה בחזקיהו המלך.

אני לרוב לא מעיד על העיסה של עצמי במכון ירושלים, אבל משהו נחמד למי שאוהב נתונים - קובץ אקסל עם אפשרות להפיק פירמידות גילים של ישובים בסובב ירושלים. (להצביע על התאים הצהובים ולבחור יישוב).

חג שמח!



יום שני, 3 במאי 2010

קוסטוריצה בקריית יובל

רוצים לראות סרט בסינימה-סיטי ביום שישי בערב? אז זהו, שיש עם זה בעייה. אם בכל זאת, כדאי אולי להתחיל בלהגיע ביום שישי הקרוב לסרט הראשון בעונה השנייה במגרש ברחוב ורבורג: חתול שחור חתול לבן.

תאריך: 7/5/2010, שעה: 21:00, מחיר: 10 שקלים, עוד פרטים: באתר

ובאותו הקשר:
מי שלא ראה את הכתבה על ילדי כיתה א' בירושלים - תעיפו מבט (אולי כדאי להתעלם מהכותרת). וככה זה נראה כשתל-אביב פוגשת את זה.

ובלי קשר: שימו לב לפעולה אחת ביום של האגודה לזכויות האזרח ובמקום

יום שישי, 30 באפריל 2010

אולסוונגר - הצלחה תקשורתית



נתחיל מהסוף - מינהל מקרקעי ישראל פרסם הודעה על דחיית המכרז ל-53 הוילות במורדות קריית יובל (בשלושה חודשים). הוא עשה זאת לאחר החלטה של בית המשפט לעניינים מינהליים. בגלובס כתבו שראש עיריית ירושלים רושם הצלחה בנסיונו להקפיא את המכרז. הם כנראה קראו את ההודעה שהוציאה העירייה, עם הכותרת: נצחון לעיריית ירושלים. לי נראה שבעירייה שכחו כמה דברים.

למי שלא סגור על הרקע: בשנת 1983 אושרה תכנית (מספר 2923 על קרקע של מינהל מקרקעי ישראל, כלומר שלכם ושלי) לבנייה של 53 וילות במורדות קריית יובל לכיוון פנימיית "כרמית" (שהיום כבר פועלת במקום אחר). ממש מתחת לשיכונים הענקיים של רחוב אולסוונגר. התכנית הוכנה על-ידי האדריכלים אריה רחמימוב, שמוליק גרואג, ואלכס בלוך, עבור חברת "ערים", שתכננה באותן שנים גם את עין כרם (התכנית לעין-כרם אושרה בשנת 1985). כשחושבים על התכנית בהקשר הכפרי של עין כרם המתחדשת של שנות ה-1980, היא נראית לגמרי סבירה. העניין הוא שהתכנית מעולם לא מומשה, כלומר מינהל מקרקעי ישראל לא הוציא את הקרקע למכרז, והיא לא נבנתה. כלום לא קרה, עד לא מזמן. בסוף 2009, כ-26 שנה לאחר אישור התכנית, החליט המינהל לשווק את הקרקע לבנייה. קצת לפני-כן, בשנת 2008, הוחל בהכנת תכנית-אב לקריית-יובל (ולכל שטח המינהלים הקהילתיים יובלים-גנים).


אז מי ניסה והצליח לעכב את המכרז? מי עתר נגד מי בבית המשפט? ואיך זה קשור לראש העיר?
המינהל הקהילתי של קריית יובל, יובלים, הבין שהשטח המדובר הכרחי בשביל לבצע ביום מן הימים פינוי-בינוי לשיכוני אולסוונגר - אחד המקומות הקשים יותר בירושלים. רק כשיש עתודת שטח צמודה לבניינים, אפשר לבנות-לפנות-להרוס-ולבנות מחדש, ובסה"כ להגיע למספר יחידות דיור מספיק גדול כדי לממן את כל המהלך. הם החליטו שממש חשוב לבטל את המכרז הזה. אבל העירייה לא ממש הסכימה אתם, ולא ממש היה להם עם מי לדבר.

מה שעשה המינהל הקהילתי זה להגיש ביחד עם תושבים עתירה מינהלית, נגד מינהל מקרקעי ישראל, ונגד עיריית ירושלים - בבקשה לבטל את המכרז. התגובות של הגופים הללו לעתירה היו דומות - כולם טענו שהמכרז בסדר, שהתכנית בסדר, ושתפסיקו כבר לבלבל את המוח. העירייה גם תקפה את המינהל הקהילתי על כך שלא הגיש את העתירה במועד הראוי. כן - קראתם נכון - הם התכוונו שהמינהל היה צריך לעתור לפני 26 שנים אם חשב שהתכנית לא טובה. לזה שהתנאים השתנו ושאולי תכנית ישנה אינה רלוונטית יותר, הם לא מתייחסים. כך למשל כתבה עורכת הדין של העירייה: "...לא ברור מדוע לפתע נזעקים העותרים ... כאשר עסקינן בתכנית שאושרה כאמור לעיל עוד בשנת 1983" וגם: "בכל הכבוד הראוי, לא ... המינהל הקהילתי, ולא העותרים הנוספים הם אלה שיקבעו מהן התכניות שיחולו ... ומהן המטרות התכנוניות ... ".

רגע - אז מה פתאום דחיית המכרז היא כזו הצלחה של העירייה?

אז זהו - שהעירייה החליטה פתאום לשנות את דעתה. הם כתבו ש-"נערכה בחינה מחודשת", וש-"התקיימו ישיבות", ושעכשיו הם תומכים בדחיית המכרז. ראש העיר הספיק גם לשלוח מכתב לשר השיכון (ולהוציא על כך הודעה לעיתונות). אז פתאום ההצלחה של המינהל הקהילתי נגד העירייה, היא בעצם הצלחה של העירייה.

סבבה. משה דיין כבר אמר מזמן שרק חמור לא משנה את דעתו. אבל יש כאן שני עניינים מאוד מטרידים:
1. שינית את דעתך? תגיד את זה. משהו כמו: הייתי נגד והמינהל הקהילתי (עתר נגדי בבית המשפט ו)שכנע אותי שממש כדאי להשתמש בשטח הזה לפתרון של בעייה קשה בשכונה. או אפילו: הצטרפנו למהלך שמוביל המינהל הקהילתי
2. שיכוני אולסוונגר - האם העירייה שכחה שאלמלא היו שם השיכונים הללו כל העיניין לא היה מתעורר? העירייה כותבת בכל מקום שמדובר בדיור לצעירים - לא נאה לכם לומר שאתם מעונינים (גם) לפתור בעייה של מקום במצוקה קשה?

יום חמישי, 22 באפריל 2010

הרפורמה והולילנד

עכשיו גם ראש ממ"י לשעבר, אפרתי, במעצר, ונתניהו מבקש לבחון מחדש את הרפורמה. עד שיתבררו תוצאות הבדיקה מחדש, אתם מוזמנים לכיכר ציון, להפגנה ביום רביעי, 28.4.2010, בשעה 18:00.

 

בלי קשר

ישראל יוצאת באופן רשמי נגד גוגל באז, על רקע הפגיעה בפרטיות. "רק שיתוף פעולה בינלאומי יכול לעצור את גוגל", אומר ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים (הנה המכתב שנשלח לגוגל). טוב שהרגולטור עושה את עבודתו, אבל לכל מי שחושב שגוגל זה האח הגדול בהתגלמותו, פשוט תעברו לשרות אחר, ותפסיקו לקטר. אני אישית מעדיף את המידע שלי אצלם מאשר אצל אחרים. מומלץ גם לקרוא את חוק המאגר הביומטרי (הנוסח הסופי בפדפ כאן) ולהזכר במדיניות שמירת הפרטיות של המדינה.



יום חמישי, 8 באפריל 2010

the fool on the hill


כולם כאילו ידעו שמשהו בהולילנד מסריח מאוד, וכל מי שדיברתי אתו היום מאוד שמח שתפסו את החשודים - לפחות שישלמו על הפשעים שלהם.

אני דווקא נשארתי עם טעם מר, והרגשה של ייאוש מהמערכת. היה לי מאוד עצוב לקרוא שמהנדס העיר אורי שטרית ועוד אחרים כנראה קיבלו המון כסף תמורת אישורים וקידום התכנית הזו. כששיטרית היה מהנדס העיר לא חשבתי שהוא טוב לירושלים, ולא אהבתי בכלל את הסגנון שלו (וזה שיש שחיתות בתכנון זה בסה"כ דבר ידוע), אבל אני ראיתי בתמונה הזו של מהנדס העיר במעצר (וואינט) מין סימן שמערכת התכנון הסטטוטורי פשטה את הרגל. אם פרוייקט כמו הולילנד יכול לקום על שחיתות, מה הטעם לתכנן?

האם אני תמים? כנראה שכן. חשבתי שאולי הילדים שלי יגדלו לעיר יותר טובה.

והכי מעניין זה לראות איך כולם נהנים להשמיץ את הפרוייקט הזה, כאילו שאם האישור מסריח, הבניין בטוח ייצא מכוער - ומה אם הבניינים היו יפים?

מה שבטוח הוא שפרשת הולילנד היא הדגמה מצויינת לסכנות הטמונות ברפורמה בתכנון. ריכוז הכוח וזירוז ההליכים בהחלט עלולים למסד את השחיתות. יכול להיות שהקשר בין השתיים (הולילנד והרפורמה) אינו נסיבתי בלבד.

ראיתם שאקירוב מקדם את הרעיון של דירות רפאים? גירסתו היא שבמרכזי הערים תמיד יקר, ותמיד קונים שם אנשים בעלי ממון. יש בזה משהו. הפתרון הוא לא ליצור שכונות רפאים בבינוי דליל כגון ממילא, אלא לצופף את המרכז, וליצור מערכת תחבורה ציבורית טובה (וזולה - והכוונה אינה לקווי הפרדה).

 בבית האריזה הנטוש בעמק הצבאים

יום שישי, 2 באפריל 2010

טרי וזול

עכשיו ראיתי בסופר משהו שכבר שנים אני מצפה לו. שקיות ניילון עם ידיות (בגליל - ליד הירקות). עכשיו נשאר רק למסות את השקיות האלו ב-5 אגורות.

לפני שבוע ננעלה בריו הועידה החמישית של הפורום האורבני העולמי של האו"ם. יכול להיות שלעיתונות בארץ זה כמעט שלא הגיע (הארץ פרסמו משהו מתומצת מהגרדיאן) כי זה כביכול לא נוגע לנו: סלאמס מצד אחד, ומגה-ערים מצד שני - והרי אצלנו אין לא את אלו ולא את אלו.

הנושא של הדוח הנוכחי (בשביל הדוח המלא צריך כרגע לשלם, אבל יש אוסף תקצירים של הפרקים) היה "גישור על הפער העירוני", ומנגד - שלילת "הזכות לעיר", כלומר הדרה של קבוצות מהיתרונות של החיים העירוניים. כשמנסחים את זה ככה זה כבר נשמע קצת יותר רלוונטי לישראל...

"מגה-ערים" (mega-regions, urban corridors and city-regions - ובהגדרה איזורים מטרופוליניים רציפים בהם מתגוררים יותר מ-20 מיליון תושבים), הן צורה עירונית ההולכת ומתפתחת במהירות. לטענת כותבי הדוח, ב-40 המגה-ערים הגדולות בעולם מתגוררים פחות מ-18% מאוכלוסיית העולם, אך הן אחראיות ל-66% מהפעילות הכלכלית (טוקיו לבדה אחראית על כ-2% מהתוצר הגולמי העולמי!), ול-85% מהחדשנות הטכנולוגית והמדעית. הסכנה עליה מצביע הדוח היא לא העוני (זה לא ייחודי למגה-ערים) אלא שבירת ההיררכיה העירונית, ויצירת מרכז משמעותי יחיד במדינה או באזור - דבר הגורם להדרה כלכלית וחברתית של תושבים באזורים אחרים של המדינה (על שמירת שטחים פתוחים בין הערים המתחברות כנראה שכבר לא מדברים...).

מתיחת 1 באפריל של ג'ימייל הייתה נחמדה, אבל מי שמשתמש באנליטיקס קיבל גם את זה.

ומרכז העיר בחול המועד!!

שבת שלום

יום שישי, 26 במרץ 2010

קצת תרבות

היה נעים וביתי בחללית בירקון 70, למרות שבקושי היכרתי מישהו. אולי זו הייתה ההרגשה שאתה יודע שמי שיושב אתך בעצם מכיר אותך כבר מאיפושהו, כי הוא קרא דברים שכתבת, ומכיר גם את החוויה של לשבת ולכתוב. שמחתי לשבת לצידם של יואב לרמן, ושל מיכאל יעקובסון, ושל נועם דביר שהנחה את הערב בלי להשאיר את העיתונות, כלומר את עצמו, מחוץ לסיפור.

גם הפגישה פנים אל פנים עם אנשים שהכרתי רק מהבלוגים, כמו איתי הורוביץ וערן טמיר טאוויל, הייתה מצויינת, והשיחה אתם הרגישה כמו שיחה שכבר התחילה מתישהו, וממשיכה מהאמצע.

אחד הדברים שדיברנו עליהם היה הציפייה מבלוג מול הציפייה מעיתון, ועד כמה כל אחד מגשים את הציפיות האלו. נועם אמר שהוא חשב שבלוג יכול להיות יותר נשכני ומעיז, אבל הבלוגרים ענו לו משהו שבשורה התחתונה מסתכם בזה שגם בבלוג יש מישהו בצד שכותב, והוא לא יכול לכתוב כל מה שהוא רוצה. יואב שם את זה בצורה יפה: כשאני כותב אני קצת יותר צודק, קצת יותר כועס, קצת פחות ספקן - אבל תמיד צריך להטיל ספק.

עוד שאלה שעלתה הייתה למה לא כותבים על אדריכלות בארץ, לעומת אופנה למשל. לי נראה שתכנון ואדריכלות, כמו כל דבר שמסתכל קדימה רחוק, פשוט לא מעניינים את החברה הישראלית, שמבחינתה לחשוב רחוק זה לנחש מי יהיה בגמר של האח הגדול. לצערנו זה מגיע גם אל קובעי המדיניות.

תודה לכרם הלברכט, שתכנן את החללית ואת הסדרה פיגומים, וגם שלח כמה תמונות.

נועם שלח לינקים אל bldgblog ואל infranetlab.org. ויואב הוסיף את streetsblog.org, ואת digital urban. רוב מה שאני קורא מצאתי אצל יואב, אז אולי הייתי מוסיף את planetizen, למרות שזה לא בדיוק בלוג, ואת newgeography.

הלילה מפסידים שעת שינה, וזו בדיוק השעה שבה התכוונתי לכתוב משהו על רחביה. בינתים כדאי לקרוא את מה שכתב אלי אושרוב, ואולי לחתום על תמיכה בהתנגדות של תנועת התעוררות לתכנית (גילוי נאות - הייתי שותף לכתיבתה).

אתמול עפתי מהאופניים. מתי כבר יהיו כאן שבילים??

יום שבת, 20 במרץ 2010

יורד העירה

ביום שני הקרוב (22.3.2010) אני יורד לעיר הגדולה - לחללית בירקון 70, לערב על בלוגים ואדריכלות. יהיו שם לרמן ומיכאל יעקובסון. הכניסה חופשית, ונראה לי שיהיה מעניין.

יום רביעי, 17 במרץ 2010

כתוב דבר מה - או: בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים


העיר בוערת, לא ברור מה יקרה - אבל אני חייב לשתף אתכם במשהו קטן שראיתי הבוקר בתחנת האוטובוס (בתמונה למעלה). סתם מחברת שמישהו תלה בתחנה. קשה קצת לראות בתמונה - יש הוראות שימוש: 1. נא פתח הספר בעמוד ריק.  2. כתוב דבר מה.  ואנשים ממלאים אחרי ההוראות!

ובכל זאת בעניין הבנייה - לא ברור מה יקרה בטווח הארוך עם בנייה מעבר לקו הירוק בירושלים. מה שברור הוא שבטווח הקצר הישימות של בנייה בשכונות שמעבר לקו יורדת.

לפני כמה ימים שוחחתי עם מישהו שלא היה סגור בדיוק על מסלולו החמקמק של הקו הירוק בירושלים. כדאי להזכיר (באפור מקווקוו):


מה העניין עם הבנייה מעבר לקו? העניין הוא שחלק גדול ממה שנהוג לכנות "עתודות הבנייה" של העיר נמצאות מעבר לקו הירוק. אפשר לומר שאם אי אפשר בחוץ, אז נבנה בתוך הקו הירוק, אבל זה לא פשוט. לאורך השנים התכנון ברובו פנה מזרחה, ותכנון חדש, שמבין שיש כאן בעייה, לא עושים ביום אחד.

כדאי להסתכל על דוח עתודות הקרקע של הקואליציה למען הרי ירושלים. הדוח הזה, של אורי ברשישת, היה הבסיס העיקרי לטענה העיקרית נגד תכנית ספדי. והטענה הייתה שיש מספיק מקום בתוך העיר. איפה בתוך העיר? לא אלאה אתכם במספרים - מספיק להסתכל במפות שבדוח, בשביל להבין שבלי גילה, רמות, פסגת זאב, הר חומה, ותלפיות-מזרח - העתודות שעל-פיהן נדחתה תכנית ספדי כבר לא קיימות.

האם להחזיר את תכנית ספדי? - חס וחלילה.

צריך כמה שיותר מהר לשבת ולגבש מחדש את עתודות הקרקע לבנייה, ולעבוד עם תרחישים שונים.

יום רביעי, 10 במרץ 2010

מהדרין


ביום חמישי, 1 בדצמבר 1955, במונטגומרי, אלבאמה, התיישבה רוזה פארקס באוטובוס באחד המקומות השמורים לשחורים. האוטובוס המשיך לנסוע, ואחרי שנתפסו כל המקומות השמורים ללבנים, נקט הנהג בנוהל המקובל: הזיז את השלט "colored" שורה אחורה, וביקש מארבעה אנשים שחורים לעבור לאחור ולעמוד. שלושה הסכימו. רוזה לא.

הנהג הזמין משטרה, שעצרה את פארקס. השחורים בתגובה הכריזו חרם - "חרם האוטובוסים של מונטגומרי". כדי להוביל את החרם בחרו בכומר צעיר, חדש בעיר, שעדיין לא הופחד על-ידי השלטונות. מרטין לותר קינג.

החרם נמשך 381 יום, ובסופו קבע בית המשפט העליון כי חוק הסגרגציה באוטובוסים אינו תואם את החוקה, וביטל אותו.
(בתמונה: האוטובוס בו נסעה רוזה פארקס. התמונות והמידע מווקיפדיה)


צריך להוסיף משהו? במוצאי שבת ההפגנה נגד קווי המהדרין.
19:30 בכיכר פריז.


חשבתם פעם למה בכלל משלמים על אוטובוס? הרי לדרוש כסף על נסיעה באוטובוס זה כמו לדרוש כסף על פינוי אשפה, או על שירותי המשטרה. כתבתי על זה פעם מהיבט אחר, אבל הפוסט הזה מסביר את זה בצורה מפורטת. היתרונות העיקריים שהוא מציין הם:
1. לא צריך לצייד את האוטובוסים בהתקני גבייה או פיקוח
2. חיסכון בהוצאות תפעול - לא צריך את כל מערכת הסליקה העוסקת בכל-כך הרבה כסף מזומן כל יום
3. יותר מהר - לא צריך להתעסק בתשלום
4. ניצול והחזר השקעה יעיל יותר
5. יותר נוסעים - קל יותר להביא אנשים לנסוע בתח"צ חינמית

והרי גם ככה התשלום שמשלמים הנוסעים הוא לא מה שמממן את אגד.

לא קשור אבל קשור:
בג"ץ החליט היום בעתירה של הירוקים נגד הקידום המהיר של הרפורמה בתכנון. החלטה מעניינת - בגץ ממליץ לועדת השרים לשקול לדחות לפרק זמן קצר נוסף את דיוניה והחלטתה בעניין תזכיר החוק. בהתאם להחלטת הוועדה ותגובת הירוקים לה, יחליט בג"ץ על המשך הטיפול בעתירה. איזו עדינות של ניסוח.

וזו רוזה פארקס. מאחוריה מרטין לותר קינג.

יום שלישי, 9 במרץ 2010

בגץ ביטל את הדיון


לא נראה לי שקורה הרבה שבג"ץ מבטל דיון של הממשלה. כל הכבוד לארגונים שהגישו את העתירה (אדם טבע ודין, החברה להגנת הטבע, במקום, האגודה לצדק סביבתי, עמותת אל"ס , ועמותת שבי"ל).

לפני כמה ימים הבנתי משהו - הבנתי שתכנון מרחבי בישראל הוא אי של שפיות. כן - ברוב התחומים האחרים התכנון האסטרטגי לקוי או שפשוט לא קיים - אני מתכוון לחינוך, תעשייה, ועוד הרבה. אבל בתכנון מרחבי - ישנה מסגרת לתכנון (חוק התכנון והבנייה) שכוללת כללים לביצוע תהליכי תכנון, לתיקון תכניות (התנגדויות) וליישום שלהם (פיקוח על הבנייה). ישנה תרבות של חשיבה לטווח ארוך - מ-"תכנון פיזי לישראל" של אריה שרון ועד לתמ"א 35, וישנה גם מדיניות שנגזרת מחזון, שמעודכן מדי פעם. כך הוביל התכנון הפיזי של אריה שרון לפיזור האוכלוסייה, וכך הגענו היום לצמידות דופן, התרכזות במרקם הבנוי, ואיסור הקמה של ישובים חדשים - בתמ"א 35.

זו בדיוק הסיבה לחרדה מפני הרפורמה - אחד המנגנונים המפוארים של המדינה עומד בפני מהפך ענק - כדאי שהמהפך הזה לא יהפוך גם את מערכת התכנון המרחבי למערכת שעיקרה ביצוע (למשל סגירת מרפסת בזמן הקצר ביותר האפשרי).

ועניין אחר לגמרי:

באפרתה ניסו להשתלט על קרקע פרטית - לא משהו ממש נדיר ביו"ש. הנה דוגמה. מה שיותר נדיר הוא שזה לא הצליח.

שמתם לב לתצ"א ששמו בוואינט? מופת של גזירת תצ"א - שימו לב לתמונה המלאה. הכפר אום סלמונה פשוט נחתך החוצה. לא שזה משנה הרבה - אבל מרגיז לראות שוב את האינסטינקט של ניקוי המפה מערבים.

ועניין אחר עוד יותר:
רכבתם פעם במעלה רחוב עזה או בצלאל - לא קל...
הנה הפתרון (תודה לזאב על ההפנייה)

יום שישי, 26 בפברואר 2010

דיור בהישג יד אבל לא באקירוב

כל כך הרבה נאמר על דיור בהישג יד. דניאל גת כתב ב"מרחב" לפני כמה ימים שדיור בהישג יד במגדלי אקירוב בתל-אביב הוא שימוש הזוי בכספי המיסים. יש משהו נכון וטבעי בקריאה למי שרוצה לגור במרכז: שלם כסף! או שתתפשר על משהו. כבר בשנת 1973 היו בתל-אביב כאלו שהעדיפו לגור בארון עם ארבעה אנשים ולא לשלם 550 על דירת חדר וחצי, כל עוד היא בפינת רחוב מזא"ה (ורחוב למה). דרך אגב 550 לירות של אז הן בערך 2,600 ש"ח של היום - מחיר סביר לדירת חדר וחצי בתל-אביב.

חזרה לענייננו: אני מסכים שלבקש את המוצר היקר ביותר בחנות במחיר מסובסד זה חצוף, אבל דיור במרכז הוא לא סתם מוצר יקר (דניאל גת משווה אותו למרצדס, רולקס וארוחה במסעדה יקרה), אלא גם אמצעי לפיתוח המרכז, לצמצום פערים ומוביליות חברתית, לצדק מרחבי... חשוב שמי שרוצה יוכל להיחשף למרכז ולתרום לפיתוחו, אבל חשוב גם לשמור על תמחור סביר של המגורים. עושים את זה דרך המערך היפה הקרוי מטרופולין. הרעיון, שכולכם כמובן מכירים, הוא שיגורו בחוץ (לא מעבר להררי חושך - איפושהו בין צור הדסה למעלה אדומים) ויפעלו בפנים. מיליוני אנשים בישראל יודעים את זה היטב. 

אז מה הבעייה? יש כמה כשלים. החשוב בהם הוא התחבורה. 

הרעיון במטרופולין הוא שתוכלו להגיע ביעילות (=מהירות) מהבית למוקדי הפעילות. אם אנשים צריכים לגור במרכז העיר כדי להגיע בזמן לעבודה, הכל קורס. במנהטן מתגוררים בסה"כ פי 4 תושבים מאשר בת"א (על שטח דומה), אבל בכל בוקר נכנסים לאי הקטן הזה עוד 2.3 מיליון עובדים. רובם לא מגיעים ברכב פרטי. בישראל כשלאדם אין רכב הוא יודע שבשביל להגיע בשעה סבירה לעבודה במרכז העיר הוא צריך לצאת מהבית בפרבר בשעה לא סבירה בעליל. אם לרכב אין לו כסף, וגם לא לדירה בעיר אז פשוט אין לו פתרון. בהקשר הזה כדאי לקרוא את מה שיוסי סעידוב כתב על כנס התחבורה עם אגד שהתקיים לא מזמן. ואם מישהו לא שמע - מערכת הסעת ההמונים של ירושלים תגיע לאחד ממרכזי התעסוקה. אריה שחר כבר לא יוכל לתקן את הבחנתו, אבל עדיין קשה לומר שהרכבת תשרת היטב את מי שמחפש תחבורה יעילה למרכזי התעסוקה הגדולים בעיר (גבעת שאול, הר חוצבים, גבעת רם, הר הצופים - את כולם הרכבת מפספסת). מצד שני - היא לפחות נוסעת
אז עכשיו נשאלת השאלה - דיור בהישג יד, תחבורה, או שניהם? ברור ששניהם. תחבורה כדי לקיים את המטרופולין, ודיור בהישג יד כי העיר צריכה לעודד אוכלוסיות מסויימות, מאוד מסויימות, להתגורר במרכז או לפחות בעיר. דוגמה נדושה, אבל סטודנטים במרכז העיר ירושלים - זה דיור בהישג יד. העיר רצתה מרכז סטודנטיאלי ותוסס, והשיגה את זה דרך מגורים.

עוד מישהו שהגיב לדניאל גת הוא יהונתן הימן. דיון ער היה גם בתגובות. הקואליציה לדיור בהישג יד פנתה לניר ברקת עם הצעה - הם מפרטים אותה בבלוג, ומתייחסים בעיקר לתמהיל גדלים. מעניינת ההתייחסות של תכנית רחביה לעניין הזה - התכנית מגדירה תמהיל באזור ג' בלבד (מדרום לרחוב עזה), אבל לא ברחביה הישנה (יש תקנון וגם תשריט. להזכירכם - התכנית בהפקדה). עוד משהו קטן על ערים בנות השגה או שאינן כאלו היה בCNN. שם יצרו מדד מתוך שכר חציוני ומחיר דירה חציוני. אנחנו במכון ירושלים גם עשינו משהו דומה - אולי זה יגיע בקרוב לטור שלנו בעיתון. 


אמרו כבר המון דברים על התיאטרון הלאומי הבימה. בשבת זכיתי לראות את הפלא בעצמי. זה מאוד הזכיר לי את קניון פסגת זאב, שהדביקו לו את אחד הדברים האלה שמדביקים לקניונים. חבל.

המאבק בקריית יובל עולה דרגה עם מעצר הסטודנט שהוריד חוטי עירוב לא חוקיים (בינתיים הוא שוחרר).אבל שימו לב לזה - העירייה פרסמה שהיא מפרסמת מפה של העירוב החוקי. הנה ההודעה, אבל את המפה לא מצאתי. היא בטח בעיתונים של סוף השבוע.

אני הולך להחזיר את ילדיי המחופשים, הרטובים והמאושרים מבית הספר. שבת שלום ופורים שמח.

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

עיר בטוחה וניוד זכויות

ירושלים היא העיר הבטוחה ביותר להולכי רגל, מצהירים במיינט. אם תבדקו את ההודעה של אור ירוק, תראו שהיא מייחסת לירושלים את הבכורה המפוקפקת רק מבין חמש הערים הגדולות.  בסה"כ הכללי מובילה את הבטיחות ביתר-עילית.
הנתון בירושלים הוא 0.39 נפגעים לכל 1,000 יוממים.
אבל רגע - מה מפוקפק?
בואו נראה מיהן יתר הערים הבטוחות. הנה הרשימה מתוך "אור ירוק": טייבה, ראש העין, יהוד, טירה, מודיעין עילית, מעלות תרשיחא, מודיעין-מכבים-רעות, גבעת שמואל ונהרייה, כולן נמנות על 10 הערים בהן מדד היפגעותם של הולכי הרגל הוא הנמוך ביותר. מה בכלל משותף לערים האלו?

לי נראה שהרשימה מורכבת מערים במעמד חברתי-כלכלי נמוך ומשניים-שלושה פרברי שינה. בפרבר שינה יש פחות מכוניות בעיר במשך היום; ובערים עם מעמד חברתי-כלכלי נמוך - פחות מכוניות גם בערב.
רשימת המקומות הלא-בטוחים מסבכת אותי קצת, אבל הנה היא בכל זאת: בת-ים, קריית ים, בני ברק, קריית אונו, קריית מוצקין, חולון, חדרה, רחובות, מעלה אדומים וראשון לציון.

לכו בזהירות!

ניוד זכויות
קראתי סיפור על מלון ששימר שטח פתוח (דרך פלאנטיזן). בסיאטל משמרים שטח פתוח דרך ניוד זכויות, אבל לא זו הנקודה. הכותב נותן כמה תמריצים אפשריים לניוד זכויות. למה שתושבים באזורים "המקבלים" (את הזכויות) ירצו להצטופף לטובת שימור של אזור או עיר אחרת? חלק מהתמריצים מוכרים, ובאים לידי ביטוי בסופו של דבר בכסף - תמריץ דרך זכויות נוספות, או כסף אחר.
אבל שני דברים נראו לי מעניינים, וכציניקנים אנחנו נוטים להתעלם מהם. אחד הוא השאיפה להקטנת טביעת הרגל האקולוגית. רלוונטי בעיקר לשימור שטחים פתוחים, אבל אם זוהי מדיניות ארצית או אזורית (עד כמה שתהיה מדיניות אזורית לאחר ביטול התכנון המחוזי) יש לזה משמעות.
התמריץ השני הוא המעניין יותר. הכותב טוען שדרך ההזדהות של התושבים באזורים המקבלים עם המטרה ועם האזור "הנותן" (במקרה של סיאטל - עם השטח הפתוח הסובב) - נוצרת המוכנות והמוטיבציה לקבל את הזכויות.
לנו זה נשמע מוזר - רק תנו לי זכויות ואשמח! נסו לספר את זה לתושבי גוננים. אבל אם יהיה קשר בין שימור לבין הזכויות (למשל אם זכויות הבנייה של עמק הצבאים היו יכולות להיקלט בגוננים והעמק היה נשאר פתוח) - זה היה נתפס אחרת.
טוב - כל הדיון בישראל הוא תיאורטי עד שיהיה ניתן לבצע את זה מבחינה חוקית, אבל זו נקודה למחשבה באופן כללי - האם הידיעה שאני תורם יכולה להניע מהלך תכנוני.

יום חמישי, 11 בפברואר 2010

הצעת החוק לרפורמה בתכנון

רציתי לפרסם היום משהו על זה שירושלים היא העיר הבטוחה ביותר להולכי רגל, אבל זה יידחה לשבוע הבא.
כתבתי לפני כמה ימים שיש עוד כמה שלבים בדרך למימוש הרפורמה - הנה מגיעה הצעת החוק.
"רפורמה סודית" הגדירו אותה בעבודה שחורה, ובחברה להגנת הטבע. הם גם השיגו עבורנו את הטיוטה, אבל כנראה שזמן קצר אחר-כך זה כבר היה באתר של משרד הפנים. לא תמיד הקישורים שם עובדים, אבל ננסה - יש את הצעת החוק (ארוך ארוך), יש דברי הסבר (ארוך) ויש מצגת (עוד לא הסתכלתי).
חשוב לעבור על זה, כדאי גם לקרוא את מה שכתבו בחברה להגנת הטבע, אבל לי אין כרגע את הזמן - למי שיש תובנות מוזמן להשאיר כאן למטה.
שני דברים ראשונים: שימו לב איך כל סמכות שמוקנית לועדה בחוק - מוקנית לה, ולה בלבד. וגם: נציגי הציבור בועדה המקומית כבר לא צריכים להיות "בקיאים בענייני איכות הסביבה".

יום שני, 8 בפברואר 2010

הרפורמה בתכנון - אז מה היה לנו שם?


הרפורמה בתכנון עברה כהחלטת ממשלה. אני לא משפטן, אבל אני משער שיש עוד ערכאה אחת או שתיים שאפשר להשפיע בהן, ואז העניין יתחיל להתגלגל.

אז מה היה לנו שם:

מעבירים הרבה סמכויות לוועדה המקומית, והיא צריכה לעבור לצורך העניין הסמכה. המחוזית (בתום תקופת מעבר) תדון רק בתכניות כוללניות (ליישוב שלם), תכניות ברמה הלאומית, מתקנים בטחוניים ועוד - הכל חוץ מתכניות בתוך הערים, שהן רוב הבנייה בישראל. רוב הבנייה לא תגיע למחוזית, אבל אם המחוזית דנה בתכנית הכוללנית, היא כן מקבלת השפעה על המדיניות בתוך העיר.

הוועדות המחוזיות (וגם המועצה הארצית) יחוייבו להקים וועדות משנה לכל מיני נושאים (בשם הייעול) שלא יהיו כפופות למוסד התכנון שבמסגרתו הן פועלות. בנוסף לכך תבוטל האפשרות להעלאת נושא מוועדת משנה למליאה. צריך להסביר את גודל העיוות? חברי "וועדת משנה  לפרויקטים מחוזיים - תוכניות מפורטות גדולות  ביוזמה  ממשלתית לרבות תוכניות למגורים" יוכלו לקבוע בעצמם לגבי "פרוייקטים מחוזיים", ולחבר וועדת המשנה לא תהיה סמכות להעלות את הנושא למליאת הוועדה המחוזית שבמסגרתה פועלת וועדת המשנה המוזרה הזו. מה משני בוועדות המשנה האלו? זה עוד מסלול עוקף תכנון.

הלאה: ערר על החלטות הוועדה המחוזית? הצחקתם. רק על תכניות מתאר כוללניות, ורק אם אתם שייכים ל-"רשימה מוגבלת של גורמים הרשאים להגיש ערר"

הועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים תפורק, ושימו לב: "הסמכויות והערכים התכנוניים בעניין  השמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, יועברו ויוטמעו במסגרת מוסדות התכנון והתכניות" כן - מוסדות התכנון והתכניות הם האחראים החדשים על שמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. במיוחד התכניות...

"ביטול הדרגתי של רובד תכניות המתאר המחוזיות". אוקיי - בדיוק סיימנו סבב של עדכון תכניות המיתאר המחוזיות בכל המחוזות - וכנראה שזה הזמן להכריז על ביטולן. מה הרעיון? שתכניות המיתאר הרשותיות (כוללניות) יתפסו את מקומן של המחוזיות. מחפשים את ההגיון? גם אני. אבל תחשבו שלדוגמה במחוז ירושלים - מועצה אזורית מטה יהודה תערוך את התכנון שלה ללא שום התחשבות בבית-שמש או בירושלים.

הלאה (זה ארוך...) לוועדות המקומיות יצטרפו שלושה נציגי ציבור, שמתוכם אחד "הבקיא בענייני הגנת הסביבה". זה הנוסח. מיהו בקיא? אנחנו נראה בדיוק מי בקיא ומי לא... הבקרה על התנהלות הוועדות המקומיות שקיבלו פתאום הרבה מאוד כוח, נתונה בעיקר בידי שר הפנים, שמוסמך גם להעביר את תפקידי הוועדה המקומית לוועדה למילוי תפקידי ועדות מקומיות. מה זה?

לוחות הזמנים הם בהחלט מדהימים. 16 חודשים לתכנית מיתאר ארצית נושאית. אחד הסעיפים המעניינים: "תוטל חובה על מוסדות התכנון המחוזיים והארציים להסתייע ביועצים מקצועיים חיצוניים".

מי מממן את כל הסיפור? לא קל לעמוד בלוחות זמנים כאלו. הציבור כמובן! "לצורך  מימון  פעולתם של מוסדות התכנון  ורשויות הרישוי  תיקבע סמכות ויותקנו תקנות להטלת  אגרות על  הגשת  תכניות, היתרי בניה ועררים" כדאי להפנות את האצבע אל האבסורד: האיש הקטן שרוצה לסגור את אותה מרפסת מפורסמת, צריך פתאום לממן את מנגנון הייעול

נקודת אור: הפיצויים יהיו הגיוניים (נמוכים) יותר, ולא יינתנו פיצויים על ציפיות.

אה - הרפורמה גם דואגת לפתרונות דיור ממשלתיים - למשרד הפנים.


ולמי שהגיע עד כאן - עוד החלטת ממשלה - על דוח מבקר המדינה. הממשלה מחליטה שהרפורמה היא בעצם מענה לטענות של המבקר. העניין הוא שהמבקר טען בעיקר נגד אוזלת ידן של הרשויות המקומיות בתכנון (למשל כאן), והמליץ לרכז את התכנון המקומי במינהל התכנון. רק שהרפורמה דווקא מעבירה את הסמכות לרשות המקומית...

יום רביעי, 3 בפברואר 2010

צריך דמיון, אבל פחות



ברחוב יפו צריך קצת פחות דימיון כדי לראות איך זה יהיה אחרי בוא הרכבת. ממדרכה שבקושי עוברים בה שני אנשים זה מול זה, נוצרה מדרכה של כ-6-8 מטר. תגובת בתי הקפה הייתה מיידית.

אני ממליץ לקרוא את המחקר שכתב לרמן על הולכי רגל. למרות שהוא דווקא לא מצא שרוחב המדרכה הוא משתנה המסביר בצורה טובה את מספר הולכי הרגל ברחוב, לי נראה שרחוב יפו הולך להיות רחוב ידידותי להולכי רגל, וזה יהיה רווח נקי לכולנו.


תכנית רחביה הופקדה
סוף סוף - תכנית המיתאר לרחביה הופקדה. בהארץ הביאו את המאפיינים העיקריים של התכנית - חניונים גדולים (מתחת לרחוב הנשיא ומתחת לגמנסיה), מנהרה מתחת לרחוב רמבן, וסוגיית השימור, שהולכת להטריד רבים בתקופה הקרובה (בטח גם אותי). אשתדל לתת כאן את נקודת המבט שלי על התכנית בימים הקרובים.


וגם אם לא תרצו, תזכו כנראה לראות את קמפיין ההסתה המחליא של "אם תרצו". אם הקמפיין מזכיר לכם קריקטורות אנטישמיות אתם כנראה די לבד. בן כספית ב-NRG מסתפק בהגדרה "נשכני".

יום שבת, 23 בינואר 2010

חמוש במשקפיים

בעיתון השבת האסון בהאיטי - איזה ניכור - הכל עלות-תועלת. כמה עלתה המשלחת, והאם זה יעזור לנו לתדמית כשנפגיז שוב את עזה. בלי טיפת חמלה, השאלה "האם אנו עושים את הדבר הנכון" אינה מתחברת לערכים, והמשפט "אין מחיר לחיי אדם" מוגדר בזלזול כ-"מנטרה" (כאן).

ליד זה דוח ה-OECD שטוען שמרכיב הכרחי בחוסן ובצמיחה כלכלית לטווח ארוך הוא צמצום פערים על-ידי העלאת מסים, צמצום העוני, שיפור והשוואת מערכות החינוך (הודעה לעיתונות, דוח חברתי, ודוח כלכלי). האם הנאו-ליברליזם הישראלי יקשיב לעולם המפותח? לא בטוח.

וליד שני אלו הרפורמה בתכנון, עם ביטול ביטול הולחו"ף - עצם שנזרקה לאנשי הסביבה, באופן שמזכיר קצת את ההתחייבות להפחתת הגברת הפליטות.

השלושה האלו הם אחד. כמו שהפחתת המיסים הפרוגרסיביים יוצרת (לפחות לפי ה-OECD) עוני ופערים, ומזיקה לצמיחה הכלכלית בטווח הארוך, כך גם הפחתה של מעורבות הרשויות בתכנון תיצור פערים במימוש הזכויות התכנוניות, ובאיכות החיים. מי שיש לו אפשרות ליזום תכנית, יוכל "לסגור מרפסת" בקלות רבה (ערן טמיר טאוויל מזכיר שעד היום זה גם לא היה קשה), אבל מי שיש לו בעיקר את המרחב הציבורי, יפסיד, מפני שהתכנון הכולל, הרואה את טובת כולם - הקבוצות החזקות והחלשות, הדורות החיים והעתידיים - הוחלש היום משמעותית. זה מה שקורה כשעל כל דבר מסתכלים במשקפי עלות-תועלת כלכלית.


התמונה מהארץ

יום שלישי, 19 בינואר 2010

לינקים

15 דקות קיבלו אולטימטום - קשר עם התקשורת או שיתוף פעולה עם תכנית אב לתחבורה. הם כמובן בחרו באפשרות הראשונה. הנה הראיון במיינט עם יוסי סעידוב (שנשאר שנוי במחלוקת).

החברה להגנת הטבע הוציאה את דוח האיומים השנתי. יש לא מעט איומים בגיזרת ירושלים. אפשר לראות את זה גם במפה וגם בהארץ ובוואינט.

הכלבים נובחים והרפורמה מתקדמת. ביטול הולקחש"פ והולחו"ף, הורדה למינימום של מעורבות הועדה המחוזית בתוככי הערים - זה נשמע רע מאוד.

היום ומחר - דיפרוסט

ואחרון - אני אישית פריק של מכם הגשם באתר השרות המטארולוגי, אז איפה שנהוג לתת קליפ מיוטיוב - קבלו את הסערה שעברה על הנגב:

יום שבת, 16 בינואר 2010

התחדשות בגוננים - התפכחות


ביום רביעי התקיים בבית-ספר קשת כנס, להצגה לציבור של תכנית האב להתחדשות בגוננים. שוב גוננים. היה סוער.

אתחיל מהסוף: יצאתי מבולבל. לפני הכנס חשבתי שהתכנית לא טובה לשכונה כי היא תפסיק את תהליך ההתחדשות הטבעי. אני עדיין חושב כך, אבל אחרי שיחות שהיו לי בכנס, אני מבין שאולי הגיע הזמן להתייחס לציפוף כאל כורח המציאות. ואם כבר לצופף, אז אולי התכנית המוצעת היא באמת הדרך הנכונה.
מאחורי השולחן ישבו מהנדס העיר שלמה אשכול, מחזיקת תיק התכנון וסגנית ראש העיר נעמי צור, מנהל הפרוייקט גדעון הוכפלד, המתכנן קרלוס פרוס, יו"ר הנהלת המינהל הקהילתי כרמי אברהם, תושבי השכונה עדי הנדלר ואהרון אלה, סמנכ"לית הרשות לפיתוח ירושלים ענת צור, ואנשי משרד השיכון - מתכנן מחוז ירושלים אילון ברנהרד ומנהל מחלקת פרוגרמות בנימין וייל. לי היה חבל שאריק שפיר המתכנן הקהילתי, עמד בצד ולא ישב שם. זה היה יכול לאזן קצת את התמונה. נראה היה כאילו יושב שם "צוות שכנוע".

בתחילת ההצגה נראה היה לי שמנסים לקנות את הסכמת התושבים לתכנית בעזרת מניפולציות שמזלזלות באינטיליגנציה. כולם (אבל כולם) פתחו במנטרה ש-"לא יהיה פינוי". בין השורות היה זלזול בתושבים שכביכול לא מבינים בהליכי תכנון ובנייה, אבל לי דווקא נראה שהתושבים יודעים בדיוק ממה הם פוחדים - אם אתה גר בבניין של 8 משפחות, ו-7 מהן רוצות להרוס ולבנות - אתה קצת מאויים במקרה הטוב, ובמקרה הגרוע יותר - גם חייב בנזיקין לפי חוק "דייר סורר" (אם המתחם מוכרז להתחדשות עירונית, כמו באלעזר בן-יאיר למשל).

נעמי צור, תארה את הפארקים הנהדרים שיקומו כאן - פארק המסילה ופארק הצבאים, אבל כשתושבים חיים עשרות שנים בשכונה שהשטחים הפתוחים בה מוזנחים - קשה להם להאמין לכאלו הבטחות.

נעמי צור גם שיבחה את הליך שיתוף הציבור הנוכחי, שכולל סקר עמדות בקרב התושבים. היא טענה ש-"ההחלטות המשמעותיות יתקבלו בעקבות הסקר". אני מאוד מסופק. מהנדס העיר, שלמה אשכול, הסכים לממן רק שיתוף ציבור לאור התכנית הקיימת, כלומר ששינויים משמעותיים כנראה לא יקרו בתכנית.

אחד מחברי צוות התכנון הזכיר שאחת ההנחות היא מעבר לשימוש בתחבורה ציבורית. נו באמת - דווקא כאן? הסאב טקסט הוא שכנראה אין פתרון תחבורתיליעד האוכלוסייה המתוכנן, במצב הביקוש הנוכחי לנסיעות ברכב פרטי. אז מה יקרה - בשכונה הזו יעברו לגור אנשי איכות הסביבה שנוסעים באוטובוס? כנראה שלא. כנראה שאנשי איכות הסביבה ימשיכו לנסוע בג'יפים אל הישובים הכפריים בהם הם מתגוררים, ובגוננים המחודשת יגורו פשוט אנשים ללא רכב פרטי (אולי חרדים?) או עם רכב אחד בלבד.

מתכננת הנוף ענת שדה הדגישה שהשאיפה היא לפתח שצ"פים. האם תתגשם השאיפה? לא ברור, ואף אחד לא מתחייב על כך... המתכנן קרלוס פרוס הראה תמונות מפריס ומברלין, ששידרו הכל חוץ מאמינות. קרלוס רצה להראות בתמונות את בנייני המגורים היפים ואיך הם לא נראים מאיימים, אבל התושבים (לפחות מי שישב לידי) ראו מיד את הנגטיב - הפארק הגדול, הרחוב הרחב. אין כאלו בגוננים. מצאתי את התמונות שהוא הציג באתר העירייה:


וכל הזמן - קריאות וצעקות נוראיות כמו "אתה חומד את הבתים שלנו", "איפה היית כשגרנו בצריפים?", "למה לא באת לפני 40 שנה?", "בית-ספר קשת עושה לנו רק פקקים - את הילדים שלנו לא מקבלים לשם". אחד התושבים כבר הביע את דעתו על ההצגה כאן בבלוג., ונתן לינק לאתר נגד התכנית - הכל מהבטן, והעיצוב מדהים!.

מתי התחלתי לפקפק - כשאישה קשת יום קמה וזעקה משהו כמו: "מאה חמישים אלף שקל עלתה לי התכנית. שישים אלף שקל עלה לי ההיתר - ועוד אין לי את ההיתר ביד" (לא זוכר את הסכומים המדוייקים). אם היא מגישה תכנית זה אומר שהיא מרחיבה את הדירה ליותר מ-140 מ"ר... ולפי מה שהיא אומרת היא שמה על זה יותר מ-200,000 שקל עוד לפני שהונח בלוק אחד...

בסוף הגיע שלב השאלות. קימי קפלן מפארק המסילה הזכיר לכל הנוכחים את האינטרס העירוני - מס שבח, היטל השבחה, ארנונה. אוקיי - העירייה מרוויחה, אבל זו כשלעצמה לא סיבה להתנגד...

אז התכנית טובה או רעה?
כמו שכתבתי קודם, עד היום חשבתי שהתוכנית לא טובה לשכונה. האנשים שיתגוררו בבנייני ה-7 קומות המתוכננים, לא יהיו אותם אנשים העוברים לשכונה כיום כדי למצוא מקום שקט בקירבה למרכז העיר. השכונה לא תהיה עשירה בשטחים ציבוריים פתוחים, ולא במוסדות ציבור - מה שיוריד את האטרקטיביות שלה לאוכלוסייה ממעמד חברתי-כלכלי גבוה. מבחינת צפיפות אמר לי מישהו מצוות התכנון שזה יהיה כמו רמת בית הכרם. בדקתי - הצפיפות כיום (יחידות דיור לדונם) היא בערך 4 יח"ד לדונם ברוטו ברוטו בגוננים (לא כולל מתחם דנמרק), ו-5.6 ברמת בית הכרם (לא כולל המכללה הטכנולוגית). אני חושש שאחרי הציפוף גוננים תהיה דומה יותר לפסגת-זאב, רק עם רחובות צרים יותר.

מצד שני, כשאהרון אלה אמר שהבנייה היא "בשביל ילדינו" חשבתי שוואלה - יש בזה משהו (למרות שאני וילדי גרים מחוץ לגבול התכנית) תכל'ס יש יתרון גדול במלאי מגורים באזור הזה - גם לתושבי השכונה. אז אם לצופף - אני מסכים שהעקרון המרכזי שהכנית מציעה (שמירה על גבול המגרש) הוא טוב, ושחייבים לעלות לגובה המינימלי שיהיה כלכלי. השאלה היא למה אסור לעלות נמוך יותר.

והשאלה הגדולה שבעצם מציקה היא האם העירייה באמת תשדרג את התשתיות. האם באמת יקומו הפארקים הנפלאים הללו, מבני הציבור, רחובות מחודשים - האם זה יגיע? ומתי? האם רק כשיצטבר מספיק כסף מהיטלי ההשבחה שייגבו מהתכניות הנקודתיות שיאושרו? רק אז? ואיך נדע שההיטלים הללו באמת מממנים את גוננים ולא אזורים אחרים בעיר? ולמה התכנית הנוכחית צריכה לממן את מה שהעירייה הזניחה כל-כך הרבה שנים? הרבה שאלות...

ולמי שהגיע עד כאן - ראיתם את המלשינון של 15 דקות?

יום שני, 4 בינואר 2010

עוד פסק דין נגד אגד

השופט אברהם טננבוים (שוב) הראה לאגד שכשיטה, זלזול בנוסעים לא תמיד עובד. הנה פסק הדין שלו (מומלץ בחום), בתביעה של המדינה (בעקבות תלונה של נוסעת) נגד אגד על קו 400 לבני ברק שלא יצא בזמן. אם אתם לא הולכים לקרוא אז שימו לב לפיסקה הבאה:
תחבורה ציבורית יעילה היא אינטרס ציבורי חשוב (גם לדעת הנאשמת) ויש להגן עליו. בהתאם לשרשרת ארוכה של פסיקה בעניין, זמנו של הציבור איננו הפקר ואין שום היתר לשום מסיע לזלזל בזמנם של הנוסעים ואפילו בדקה מזמנם. אין מנוס מתגובה תקיפה וחד משמעית שתתבטא בקנס הולם וכן פיצויים למתלוננים. זאת משום שהרתעה כזו (בין שאר אמצעים) הכרחית כדי להגן על הנוסעים. וככל שמדובר בהתנהגות נפוצה יותר, הרי כך צריכה להיות הענישה.
אולם עלינו לציין כי עם ההתפתחות הטכנולוגית מן הראוי לשפר את הביקורת על החברות המסיעות בדרכים מתקדמות יותר. הן על ידי נגישות האפשרות להתלונן לציבור, והן על ידי בדיקת התלונות בדרך מהירה יותר. דרכים אלה אולי ייתרו את ההליך המשפטי ובוודאי ישפרו את הדרך בה הוא מבוצע כעת
טננבוים גם קושר את העונשים למפעילי קווים ללא רישיון, עם העונשים לבעל הרישיון על אי-עמידה בתנאים, וגם מסכם את הזמן שהתבזבז בנסיעה שהתאחרה:
צריך לזכור שאוטובוס יכול להסיע כחמישים נוסעים ואפילו נאמר שרק כארבעים נסעו בו, הרי מדובר בעשר שעות מצטברות. עשר שעות של עבודה ופנאי שברור לי שהנוסעים יכלו לעשות בהן שימוש טוב יותר מאשר להמתין לחינם. כל איחור מהווה פגיעה כלכלית ושעות עבודה, לימוד ונופש מבוזבזות לעוגמת נפשם של הנוסעים.
וההיבט החברתי:
לסיכומו של דבר, קווי שירות שאינם יוצאים בזמן, משנים את מסלולם וכיו"ב, פוגעים בראש ובראשונה בחלקים החלשים של האוכלוסייה, אולם הם גם פוגעים כלכלית בציבור, ומונעים מעבר רצוי לתחבורה ציבורית. אשר על כן, אין מנוס מתגובה ציבורית תקיפה ולעיתים אולי קשה על אי יציאתם בזמן.
ומי נשאר בתחבורה הציבורית:
לפי דבריה האיחורים המשיכו כל זמן נסיעתה בקו עד שהחליטה לרכוש רכב [...]. עיננו הרואות כי המתלוננת שיכלה להרשות לעצמו פשוט הפסיקה לנסוע בתחבורה ציבורית. מדובר במעגל שמזין את עצמו. אם כל מי שיכול לעזוב את התחבורה הציבורית מפסיק להשתמש בה, ממילא נותרת רק האוכלוסייה 'השבויה' שאין בידה אפשרות אחרת לתנועה. אוכלוסייה זו חייבת להשתמש בתחבורה הציבורית, ולא תמיד יכולה לעמוד על זכויותיה. ממילא אין לבעלי הרישיון אינטרס מספיק לשפר את שירותיה, ושוב עוזבים כל אלה שיכולים וחוזר חלילה.
השופט מתייחס לתלונות החוזרות ונשנות - לתשומת לבכם - האנשים הטובים של 15 דקות נתנו לנו אפשרות להתלונן עוד פעם ועוד פעם.

וממש לפני גזר הדין השופט משיא עצה שהלוואי שתתממש:
כדי לשפר את הדיווח דומני שהעמדת הציבור על זכויותיו תעזור מאוד. לשם כך כל שצריכים אנו לתקן הוא כי בכל אוטובוס ו/או כלי לתחבורת המונים יהיה תלוי שלט מאיר עיניים שיסביר לציבור היכן יכול הוא להתלונן ועל אילו עבירות. קרי, בכל אוטובוס/קרון/מונית תהיה כרזה מפורשת המבהירה את העבירות שניתן להתלונן עליהם, כגון איחור מלוח הזמנים המוצהר, התנהגות לא הולמת של נהג, אוטובוס לא מתוחזק כיאות, וכן הלאה. בנוסף תהיינה מפורטות דרכי התלונה האפשריות כולל דרכי התקשרות לבעל הרישיון וכן למשרד התחבורה. אין לי ספק כי לו היה זה המצב היה ציבור הנוסעים מתלונן יותר והשירות היה משתפר בהתאם.

מעבר לדיווח, הרי כיום ישנן טכנולוגיות חדשות המאפשרות לבדוק תלונות מעין אלו מיידית. כפי שהעידו לפני עדים מטעם הנתבעת (בתיק זה ובתיקים אחרים) הרי כיום מצויד כל אוטובוס במכשיר G.P.S המאפשר לאכנו בכל רגע, ורישומים אלו נשמרים במחשב. קרי, כל תלונה לגבי אוטובוס שלא יצא במועדו ניתן לבדוק מיידית במחשב ולראות היכן בדיוק היה האוטובוס בשעה הספציפית. דומני שבמקרים כאלו אף אין צורך תמיד בתלונת נוסע. די יהיה אם משרד התחבורה יקבל את הקובץ הרלוונטי מדי חודש בחודשו ויבדוק (באמצעות תוכנה) האם יצאו כל הנסיעות בזמן שהיו צריכות לצאת אם לאו. ובוודאי שניתן לבדוק תלונות נוסעים מיידית. אין ספק שבדרך זו יתייתר חלק גדול מההליך המשפטי והקביעה תהיה מהירה ומיידית.
 אברהם טננבוים - העם אתך!

(ראיתי את זה פעם ראשונה בוואלה)

יום ראשון, 3 בינואר 2010

חוצות היוצר



העירייה ביקשה מהאמנים להתפנות, ואז ראש העיר הודיע שהוא בכלל מתנגד. היום ראיתי את ההודעה המוזרה הזו בדמרקר קפה. אז מחר יעלו הדחפורים על חוצות היוצר או לא?


ביום שישי עליתי לאוטובוס בהתרגשות לקראת הרפורמה בתחבורה הציבורית. ידעתי שבכרטיס רגיל אני יכול מהיום לנסוע 75 דקות. שילמתי את הסכום של כרטיס רגיל - ואז הנהג עידכן אותי על עליית המחירים... מה היה לנו שם? העלו את המחיר של כרטיס רגיל למחיר של כרטיס מעבר, וקיבלנו בתמורה - כרטיס מעבר... נו יופי.

אוקיי, אני מבין שזו התחלה של מהלך גדול יותר, ושהשלב הראשון הוא לחנך אותנו להחליף קווים כשזה כדאי, אבל להעלות את המחיר באותו יום? אולי בגלל זה קיבלתי 80 דקות ולא 75.

אבל חוצמזה, בלי קשר למחיר, עד שלא יהיה לי לוח זמנים אמין ביד (או בנייד) אני לא יורד מהאוטובוס כדי להחליף לקו אחר!