יום שלישי, 27 בנובמבר 2007

תרבות חיים חדשה?


אין ספק שהגדר של מתחם משרד החוץ שנמצא בבנייה היא מהחינניות שראינו, בתמונה לא רואים את כל הצעירים שמטפסים על הגדר ומנסים לפחות להסתכל פנימה... אולי אם אעבור שם בהזדמנות אצלם גם אותם. השאלה היא אם ב. יאיר באמת מוביל תרבות חיים חדשה כפי שזועקת הגדר בשלוש שפות (מנחשים באילו שפות? רמז - לא בערבית), או שזה הולך להיות מתחם אקסקלוסיבי ללא מגע יד אדם.

ביום ראשון הקרוב יתקיים במשכנות יום עיון על דירות הרפאים. עמית התייחס בהרחבה כאן ונתן גם את התכנית, וגם באפס שתיים לינק כאן. מעבר לזה המון התייחסות בתקשורת, וכל הכבוד למי שיוצר את זה. מבחר קטן כולל את הארץ (כאן וכאן), וסקופ - עם התייחסות ליום העיון ולינק לבלוג של עמית - כאן. בסקופ יש גם התייחסות למחקר של יהונתן לוירר, שיוצג ביום העיון, וחבל לי מאוד שלא אוכל להגיע להרצאה שלו, אלא רק לדיון בסוף. יהונתן לוירר עשה כנראה עבודה די מדהימה, ששילבה נתונים ממקורות שונים והגיעה לממצאים מדאיגים לגבי דירות הרפאים והמכירה לזרים.

כל הזמן אומרים לנו שיש מה לעשות וכנראה שביום העיון יוצגו אמצעי המדיניות המיוחלים דרכם ניתן להכריח את בעלי הדירות תושבי החוץ - להשכיר אותן. אני מאוד מסופק אם במערכת שלנו ניתן יהיה לעשות זאת, אבל נשמע ביום ראשון. רעיון אחד שהיה לי - לא מכוון ההכרח, ולא מכוון ההנחה, הוא להציג את ההשכרה לצעירים כתרומה לקהילה - האמת המדוייקת, ואולי עם מצ'ינג קטן של העירייה או של מישהו אחר. הרעיון הוא שעל ידי המעשה של המשכיר הוא מניע את הרשות ותורם לקהילה. ככה עובדים פרוייקטים קהילתיים רבים בארה"ב של אמריקה - "על כל דולר שאתה תורם לקהילה אנחנו נותנים גם" או על כל מוצר שאתה קונה אנחנו מותנים למען הנזקקים וכו'.

אז ביום ראשון

יום רביעי, 21 בנובמבר 2007

תכנית השימור של תל-אביב

היום התבשרנו כי תכנית השימור של תל-אביב אושרה במועצה הארצית לתכנון ובנייה (הארץ - כאן). התכנית מאוד אמיצה, וכוללת (אם כי אינני בטוח שזה נותר בגירסה האחרונה) מנגנונים לניוד זכויות בנייה, ועוד רעיונות שמראים שכשרוצים - אפשר לשמר. ולמרות שהאינסטינקט הראשוני של כל ירושלמי הוא לומר שבתל-אביב זה לא חוכמה כי שם יש כסף... בעצם זה הפוך - הלחצים שם במרכז העיר הם עצומים - הלוואי עלינו. והלוואי עלינו גם הנכונות והיוזמה בכיוון השימור שיש שם

יום שלישי, 13 בנובמבר 2007

שוב הקסדה מפחיתה את הבטיחות


שוב מודיעים לנו כמה גרועה הקסדה, ושוב מוצאים את ההזדמנות לרדת על החוק החדש ובעיקר על היוזם (וואינט - כאן). הפעם מדובר במחקר שאלמלא השמועה שהוא עומד להתפרסם בסיינטיפיק אמריקן, הייתי מתייחס אליו בביטול. מסתבר שד"ר ווקר (פסיכולוג באוניברסיטת באת' המתמחה במחקר בשיטות כמותיות) חיבר לאופניו מד מרחק ומערכת וידאו, רכב ומדד את המרחק שלוקחות מכוניות לעצמן כאשר הן עוקפות אותו. עד כאן מעניין. הוא בדק שעות שונות, סוגי מכוניות שונים, ואפילו חבש פיאה וגזר מזה את ההתנהגות כלפי נשים (בנקודה זו הפיוזים שלי קפצו. האם מההתייחסות לגבר אחד מזוקן החובש פאה ניתן לגזור את התנהגות הנהגים לכלל הרוכובות הנשים?). הקשר לנושא הקסדה הוא שווקר מצא שחבישת קסדה מקטינה את המרחק שלוקחים לעצמם הרכבים בעקיפה. קצת על המחקר שלו כאן, והדוח הסטטיסטי כאן. כמו שאתם מבינים, אני מרגיש שזה קישקוש או לכל היותר פיילוט למחקר. אי אפשר להסיק מנסיין אחד שהוא במקרה החוקר עצמו, מסקנות בקשר לכלל הנהגים, כלל הרוכבים וכולי.

בעוד מספר שנים נראה כנראה עלייה במספר הנפגעים רוכבי האופניים. יאמרו שזה בגלל הקסדות, ואחרים שזה בגלל שלא חובשים קסדות. האמת תהיה כנראה שמספר הרוכבים יעלה ואיתם מספר הנפגעים. ככה זה. בנתוני תאונות דרכים אין לנו כמעט אף-פעם את הסך-הכל, כלומר את כלל הנסועה, שמתוכה אפשר להסיק את אחוז הנפגעים (דומה הדבר לקביעה שרוב הילדים נפגעים על מעבר חצייה - האם המסקנה היא לחצות רק במקום אחר? מובן שלא. לעולם אין לנו את אחוז הילדים שחצו במעבר חצייה ונפגעו, לעומת אחוז הילדים שחצו לא במעבר ונפגעו).

לאן זה הולך? האמת שיש שתי נקודות עיקריות - האחת שחשוב מאוד לסלול כבר את השבילים המובטחים-כל-כך-הרבה-פעמים, והשנייה שמי שעוד לא ראה את התמרור החביב שבצילום (כמוני עד היום) המוצב על מערבל בטון שיראה. בעניין השבילים - אני אישית מוכן להסתפק בפתרונות ביניים - כדי לראות עד כמה זה מגביר את השימוש באופניים, וכמה זה שווה לעירייה ולמדינה - הרי כל רוכב שמגיע למקום העבודה זה מקום חנייה אחד יותר, והקטנה בגודש ובזיהום האוויר, ובתחלואה ובפסולת המתכת ועוד ועוד - לכל אלו יש מחיר. כספי.

אילו פתרונות ביניים - זה קל, וניתן להוסיף רבים. לדוגמה פינוי ציר או צירים ראשיים מחנייה בצד ימין; או הצבת אבני שפה שיחנו לידן ומעבר להן עד למדרכה יהיה השביל. אפילו ציור אופניים על אחת המדרכות ברחובות בהם יש שתי מדרכות רחבות ומובילים למוקדים בעיר (עזה?) יהיה עדיף על כלום. אפילו הצבת תמרור "זהירות רוכבים" או הכרזה על רשת כבישים בטוחים לרוכבים עם פרסום מפה ויידוע הנהגים כולל תימרור וסימון על הכביש. ברגע שיבינו מה זה נותן וכמה זה שווה, יהיה ברור כמה רוצים להשקיע

יום רביעי, 7 בנובמבר 2007

עוד קטנות ממקומוני השבת

חוות צוק - התכנית נדחתה
כרוניקה של הכשרת עבירות והתיישבויות בודדים. המועצה ביחד עם היזמים\ עברייני בנייה זועקים חמס, ובשם הציבור המטייל במטה יהודה (כלומר בשמי ובשמכם) יוצאים נגד "ההחלטה התמוהה" של אי-הכשרת עבירות בנייה. כי הרי מה כל כך נורא בעצם בכמה מבנים... אברהם שקד זועק בשם הירוקים (כלומר שוב - בשמנו) שהשטחים הפתוחים הם-הם הנכס ואסור לפגוע בהם ולהכשיר את מעשיהם הלא-חוקיים של העבריינים.

אולי הגיע הזמן שנצביע ברגליים. מי מבינינו ויתר על ביקור במסעדת "תבלין" או בחוות צוק בגלל עבירות הבנייה? (סיבות אחרות כגון מחסור בחנייה בשבת בצהריים לא נחשבות). אם כולם משתמשים בנו ככלי ניגוח - אולי זה אומר שבאמת יש לנו כוח? כנראה שהשעה משפיעה עלי לרעה...

בזאר שטראוס בצרות
מי שקרא את ההערות של "אנונימי" (כאן. ויהיה כל-כך נעים אם תבחר לך כינוי) הבין יותר טוב

גשר קלטראווה התייקר מעט
למרות שבניגוד לרבים אני דווקא אוהב את הרעיון של מונומנט בכניסה לעיר, וגרוע מזה - אוהב גם את הגשר עצמו - הידיעה על התנפחות התקציב מ-71 מליון שקל ל-246 מיליון סדקה מעט את ההתלהבות שלי.

תכנית עיסוויה של "במקום" ירדה מהפרק
התכנית התקפה בעיסוויה, מתוך אתר במקום
האם המחשבות על התנתקות משכונות קררו את רגלי הוועדה המקומית? למה זה תמיד קורה כשהמבט מופנה מזרחה? ועם מי צריך להתייעץ פתאום? עם משה כהן - שתכניתו קובעת שימור ללא פשרות במזרח ירושלים. חבל.


הזרים קונים דירות דרך האינטרנט - ללא ביקור בדירה

צורם קצת - כמו שאני קונה דרך האינטרנט מצלמה, וגם זה רק אחרי שבדקתי וראיתי אצל חבר - הם קונים בית... אבל דבר אחד הצחיק אותי בכתבה - הדוגמה של קנייה בפרוייקט "נוף ציון" בג'בל מוכבר. איכשהו נראה לי ששם קונים בעיקר דרך האינטרנט, כי מי שיגיע ויראה שהוא בלב שכונה ערבית אולי ישנה את דעתו

יום שבת, 3 בנובמבר 2007

תכנון ובנייה במקומוני השבת - קונים זרים

סקירת עיתונות מצויינת נותן תמיד עמית, אבל השבת הופיעו כל-כך הרבה מאמרים בנושאי תכנון ובנייה...
חשבתי שאקרא את הכל או כמה שאספיק ואז אולי אכתוב משהו, אבל אחרי קריאת כתבת השער של "העיר כל-העיר" (עם הצילום של אותו שלט...) לא יכולתי להתאפק. בכלל - אחרי קריאת הפתיחה עם התסריט של רחוב עזה השומם סטייל "כוכב הקופים" הפסקתי לקרוא מרוב עצבים, אבל חזרתי לקרוא. אז למה כל-כך התעצבנתי?
ראשית - אותה סטודנטית שנתקעה ברחוב עזה השומם מגיעה במיוחד מתל אביב. האם שם ישנו מלאי עצום של דירות במחיר שווה לכל נפש, ובמיוחד בהתאמה לסטודנטים של מדעי הרוח , החברה והחינוך (אני מסיק מזה שהיא הייתה בדרך אל הר הצופים). ואם מדובר על פרברים, אז גם כאן יש, והמחירים אחרים.
ולגופו של עניין:
התושבים הזרים הרוכשים בעיר הם תופעה שצריך להתייחס אליה. אני מודה שאולי בעבר קצת הקלתי ראש בתופעה (כאן) אבל אני עדיין חושב שיש הרבה הנחות שגויות בכתבה. ההנחה העיקרית היא שכל תושב חוץ שקונה יוצר דירת רפאים. האם אני היחיד ששומע יותר ויותר צרפתית ואנגלית ברחובות של שכונות המגורים לאחרונה? אלו לא תיירים אלא אותם תושבי חוץ. חלק גדול מהם (כמה? אני חושב שהבדיקה שהציג עמית של מדי המים היא מעניינת והייתי שמח לקרוא עליה יותר) מתגוררים בעיר. ומה לעשות - הם באמת מזרימים חיים לכלכלה העירונית. גם למוכרי ולמשכירי הדירות, וגם לבעלי העסקים.
הרעיון של השכרה לסטודנטים במחיר סמלי תמורת עבודה קהילתית נראה לי מעולה - מפני שהנחות בארנונה לבדן לא יגרמו למי שהפרוטה מצוייה בכיסו בשפע, להשכיר. אם, לעומת זאת, הוא ידע שבזה הוא תורם לקהילה - זה בהחלט מניע שעשוי לדבר אל לבם של רבים.
נראה לי שאמשיך עם זה בתחילת השבוע, אבל הייתי חייב לפרוק קצת...
שבת שלום