רציתי לכתוב על אוטובוסים ורכב פרטי, אבל אז ראיתי את הידיעה במיינט שמתארת את הישיבה האחרונה של הועדה למינהלים קהילתיים. הדיבור של מאיר תורג'מן לא נעים ולא ראוי (באנדרסטייטמנט של השנה - קיראו את התמליל (PDF)), אבל השורה התחתונה של הישיבה הזו אולי קשה עוד יותר, ואומרת שמינהל קהילתי דרום (גוננים, קטמון ח'-ט', פת) יפורק. סדר היום, דוח הישיבה והתמליל כאן.
הסכסוך בגוננים ארוך וקשה, והוא מתמקד בהנהלת המינהל, והסכסוך בינה לבין העירייה. אינני יודע "מי צודק", וברור לי שלכל צד יש את הצדק שלו. ההחלטה קובעת כי כרגע (החל מסוף דצמבר 2015) השירותים לתושבים יינתנו דרך המינהלים השכנים (גינות העיר), עד "להסדרה הקבועה של העניין", שתכלול כנראה בחירות חדשות, שלמעשה יקימו מינהל קהילתי חדש (סיכום הישיבה עם הצעת ההחלטה שאושרה - כאן (PDF)). בעוד העירייה וההנהלה מיידות אבנים זו בזו, מי שנמצאים באמצע הם כמובן העובדים הסופר-מסורים של המינהל (אחד מהם הוצא מהישיבה), והתושבים. אלו ואלו נאלצים לספוג את הריקושטים של הסכסוך הזה. גם כשאני קורא כמה פעמים בתמליל הישיבה שכולם פועלים להמשך ההעסקה של העובדים - זה לא ממש מרגיע אותי...
כדי להביא את הסיפור מתחילתו, צריך לומר שהחברה הירושלמית למינהלים קהילתיים היא דבר די ייחודי - צורה של מתן אוטונומיה מסויימת לשכונות במתן שירותים לתושבים, ותיווך בינם לבין העירייה, המטפלת ב-850 אלף איש, אישה וילד. הרעיון הוא שמוסד שכונתי נדרש לספק שירותים לאוכלוסייה הומוגנית (ביחס לעיר), והוא גם יכול להכיר טוב יותר גם את הצרכים והרצונות של תושבי השכונה.
הפרק הבא בסיפור מדבר על הדמוקרטיה שנתבעה על-ידי ראש העיר, שדרש שיתקיימו בחירות להנהלות במינהלים. אחרי קונפליקט שאין טעם לפרט אותו כאן, פורקה החברה הירושלמית, והמינהלים הפכו להיות כפופים ישירות לעירייה.
הבחירות אכן החלו להיערך, והרכבי ההנהלות בחלק מהמינהלים מאוד השתנו. האם ההנהלות החדשות ייצגו את התושבים טוב יותר? האם הן היו כשירות יותר למילוי תפקידן מאשר הקודמות? אני לא יודע.
והשורה התחתונה של הפוסט הזה היא: האם ההנהלות הבאות - אלו שייבחרו לאחר תום הסאגה הזו בגוננים - יהיו כשירות יותר? האם אתם הייתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד חבר הנהלה בגוננים?
וגם: האם מינהל שעובר כזו טלטלה - יצליח לייצג את האינטרסים של התושבים גם כשהם שונים מ(או אפילו סותרים את )אלו של העירייה?
הסכסוך בגוננים ארוך וקשה, והוא מתמקד בהנהלת המינהל, והסכסוך בינה לבין העירייה. אינני יודע "מי צודק", וברור לי שלכל צד יש את הצדק שלו. ההחלטה קובעת כי כרגע (החל מסוף דצמבר 2015) השירותים לתושבים יינתנו דרך המינהלים השכנים (גינות העיר), עד "להסדרה הקבועה של העניין", שתכלול כנראה בחירות חדשות, שלמעשה יקימו מינהל קהילתי חדש (סיכום הישיבה עם הצעת ההחלטה שאושרה - כאן (PDF)). בעוד העירייה וההנהלה מיידות אבנים זו בזו, מי שנמצאים באמצע הם כמובן העובדים הסופר-מסורים של המינהל (אחד מהם הוצא מהישיבה), והתושבים. אלו ואלו נאלצים לספוג את הריקושטים של הסכסוך הזה. גם כשאני קורא כמה פעמים בתמליל הישיבה שכולם פועלים להמשך ההעסקה של העובדים - זה לא ממש מרגיע אותי...
כדי להביא את הסיפור מתחילתו, צריך לומר שהחברה הירושלמית למינהלים קהילתיים היא דבר די ייחודי - צורה של מתן אוטונומיה מסויימת לשכונות במתן שירותים לתושבים, ותיווך בינם לבין העירייה, המטפלת ב-850 אלף איש, אישה וילד. הרעיון הוא שמוסד שכונתי נדרש לספק שירותים לאוכלוסייה הומוגנית (ביחס לעיר), והוא גם יכול להכיר טוב יותר גם את הצרכים והרצונות של תושבי השכונה.
הפרק הבא בסיפור מדבר על הדמוקרטיה שנתבעה על-ידי ראש העיר, שדרש שיתקיימו בחירות להנהלות במינהלים. אחרי קונפליקט שאין טעם לפרט אותו כאן, פורקה החברה הירושלמית, והמינהלים הפכו להיות כפופים ישירות לעירייה.
הבחירות אכן החלו להיערך, והרכבי ההנהלות בחלק מהמינהלים מאוד השתנו. האם ההנהלות החדשות ייצגו את התושבים טוב יותר? האם הן היו כשירות יותר למילוי תפקידן מאשר הקודמות? אני לא יודע.
והשורה התחתונה של הפוסט הזה היא: האם ההנהלות הבאות - אלו שייבחרו לאחר תום הסאגה הזו בגוננים - יהיו כשירות יותר? האם אתם הייתם רוצים להציע את עצמכם לתפקיד חבר הנהלה בגוננים?
וגם: האם מינהל שעובר כזו טלטלה - יצליח לייצג את האינטרסים של התושבים גם כשהם שונים מ(או אפילו סותרים את )אלו של העירייה?
הסיפור של מנהל גוננים הוא סיפור עצוב שנמשך כבר זמן רב. בישיבה זה כונה "הפסקת קניית שירותים" ולא "פירוק" - יופומיזם שיש בו הרבה אמת, משום שהמנהל הזה לא מתפקד כמנהל בעל הנהלה פעילה כבר הרבה זמן. בשל החיכוכים הפנימיים בהנהלה בין הנציגים הנבחרים של שכונות שונות והדחה של יו"ר קודם (שלדעתי האישית עשה עבודה ראויה וטובה; כגילוי נאות יש להדגיש שאנחנו מכרים ומשתפים פעולה במספר נושאים) נותרה סיטואציה של התנתקות בפועל של מספר רב של חברי הנהלה וההנהלה למעשה לא תפקדה כהנהלה (בעמ. 10 בתמליל מאיר תורג'מן נותן תיאור ממתה של הסיטואציה ושל הניסיונות של העירייה לתקנה). זה עצוב כי הבחירות לפני קרוב ל-4 שנים נשאו עימן הרבה תקוות.
השבמחקבתוך כל הכאוס הזה מגיע שאפו גדול לעובדים המסורים של מנהל דרום (וגם לכאלו של גופים אחרים שפועלים באותו מרחב) על כך שבמנהל הזה המשיכו להתקיים פעילויות במשך כל התקופה הזו, כמו אותו כנס שהזכרת בפוסט הקודם, ושניתנו שירותים בסיסיים לתושבים ("שירותים בסיסיים" זו לשון המעטה, אם להסתמך על התיאור של אופיר בעמ. 23). זה ממש לא מובן מאליו בכזו סיטואציה.
מקריאת התמליל על כל 33 עמודיו אני מתרשם שהידיעה ב-mynet חוטאת בדרמטיזציית יתר, למרות ההתנהגות הרודנית של מאיר תורג'מן שעולה בבירור מהתמליל. העובדה שהוא עומד להיות בקרוב יו"ר וועדת התכנון והבנייה יותר ממטרידה.
אתה צודק שהחברה הירושלמית היתה מוסד ייחודי בארץ, אבל בחירות להנהלות המנהלים התקיימו גם לפני שברקת פירק אותה (אם כי לא בצורה סדורה). הרעיון שעל ההנהלות לדווח לבוחרים ולהיבחר מחדש בכל כמה שנים (4 או 5 שנים צריך לדעתי להיות משך הכהונה) הוא נכון, בלי קשר למבנה הארגוני שכפה ראש העירייה. יכול להיות שבחלק מהשכונות בעיר נדרש עדיין תהליך של הבשלה ולמידה כדי להגיע למצב בו ההנהלות מייצגות היטב את התושבים. לא פחות חשוב - אחוזי ההשתפות הנמוכים בבחירות להנהלות המנהלים מעידים על כך שגם לתושבים יש עוד הרבה להפנים.
נחמה פורתא: תמליל הישיבה הוא PDF טקסטואלי, ניתן לחיפוש ולאינדוקס. המסמכים הרשמיים - סדר היום והסיכום - אינם כאלו.
עמוס - תודה.
מחקלגבי קניית שירותים - תודה על התיקון, אבל מאחר שלעמותה אין כנראה נכסים משמעותיים, אז בפועל זה נראה לי אותו דבר.
נראה לי מאוד חשוב שההנהלות ייצגו את התושבים והאינטרסים שלהם. בחלק מהמינהלים ברור שבחירות הן התשובה הנכונה, אבל לפעמים בחירות עלולות גם לעוות את הייצוג. אולי זו חוסר בשלות כמו שציינת, ואולי עבודה של קבוצות לחץ, אבל אני לא בטוח שבכל המינהלים זה הפתרון הנכון. לא שיש ממש דרך חזרה.
בכל מקרה לא נראה לי שבחירות הן דבר מספיק חשוב בשביל לפרק בשבילו את החברה הירושלמית ולהכפיף את המינהלים לעירייה. כאן צריך לסייג ולומר שאני צופה מבחוץ ובטוח שיש המון תהליכים שאין לי מושג שהתחוללו סביב פירוק החברה.
אבל בשורה התחתונה - האם במצב העניינים הנוכחי היה מינהל קהילתי יובלים מגיש עתירה נגד המינהל והעירייה על הוילות שתוכננו במורדות עין כרם? אני חושש שלא, ועל כך גם העירייה צריכה להצטער.
החברה הירושלמית לא פורקה בגלל הבחירות, גם אם זה התירוץ שנתן ראש העירייה. לטעמי היו כאן הרבה כוחנות ומאבקי אגו, ואני לא חושב שהפירוק היה הכרחי. היו בחירות גם לפני הפירוק הזה.
השבמחקנעשה שינוי ארגוני, שעיקרו היה הגדרת מספר רבעים בעיר. אני לא מספיק מכיר כדי לומר אם זו הצלחה או לא, אבל הרושם לי הוא שהרבעים מומנהליהם מתפקדים היטב. די ברור שברקע השינוי הזה היתה כוונה לחזק את השליטה של העירייה על המנהלים, אבל בפועל - לפחות במקרים שאני מכיר מקרוב - נציגי העירייה (ושאר הנציגים הממונים) בהנהלות המנהלים הקהילתיים משרתים את ציבור תושבי המנהל ולא משמשים כזרועות של העירייה. הייתי עד למקרים בהם הם השעו עצמם מהצבעה או יצאו מהחדר בעת דיון מסויים בשל ניגוד עניינים עם תפקידם בעירייה. אני לפחות מופתע לטובה, כי חששתי מהבעייתיות המובנית.
מנהל יובלים הגיש התנגדות או עתירה? אני לא חושב שמצב העניינים הנוכחי צריך למנוע זאת מהם. יש מקרים בהם העירייה כופה דברים על המנהל בכוחנות - עצירת תקציבים למשל - שיכולים לקרות גם ללא נציגים של העירייה במנהלים. יש גם לא מעט מקרים בהם המנהלים יוצאים באומץ נגד העירייה (וגם נגד החברה למתנ"סים). עניין של חוט שדרה בעיקר. בהרבה פעמים לעירייה גם נוח עם לחצים כאלו, וגם שמעתי מאנשים בעירייה שהם מצפים שהמנהלים לא יהיו צייתנים מדי.