עדיין בעניין רכב -- תחבורה ציבורית. שתי שאלות: הראשונה היא (בהנחה שיש לכם רכב) האם לקחת אותו בבוקר, או לנסוע לעבודה באוטובוס; והשנייה (אם אין לכם רכב), מה יותר זול, לקנות אחד, או להסתפק בתחבורה ציבורית. השאלה השנייה מעניינת אותי יותר, כי לאחרונה עברנו צד -- מכרנו את האוטו. אבל נדמה לי שצריך קודם להגיד משהו גם על השאלה הראשונה.
אנחנו, כאמור, עברנו צד. אין יותר חיפוש חנייה ליד הבית, טסט, או הפתעות בשיחה עם המוסך. האם בלי עלויות הקנייה, טיפולים, טסט, ביטוח -- אבל עם השכרת רכב לשבת וחג מדי פעם, ודי הרבה שימוש במוניות זה בכל זאת יוצא יותר זול? ומה עם אי הנוחות? ואי הנעימות? שבת? אני יכול לומר לכם שאנחנו עדיין בתקופת הסתגלות וזה לא קל. אולי car2go שמקדם כאן תמיר ניר היקר תהיה game changer עבורנו.
וסיפור מעצבן לסיום: לפני כשבוע נסעתי עם הבן שלי לטדי. ירדנו מקו 5 בתחנה של הקניון (כאן בצד השמאלי העליון של הצילום) ורצינו לעבור בגשר החדש. חיפשנו את העלייה לגשר, ונאדה! אין עלייה מהמדרכה! היה ברור לשנינו שאנחנו מפספסים משהו, אז חיפשנו עוד, ולא -- כדי לעלות לגשר היינו צריכים להכנס לחניון, ללכת בתוכו עד למדרגות, לעלות שתי קומות במדרגות ג'יפה, ולחצות שוב את קומה ג' של החניון. **אוקיי, הבנתי מה פיספסנו (תודה אביגיל) -- היינו יכולים לחזור אחורה 45 מטר, לעלות במין מגדל מדרגות (מחוץ לצילום כאן), וללכת (בחניון, אלא מה?) אל הגשר. אז אולי הגשר הוא באמת פנינה (themarker), אבל אם הוא מחבר חניון לחניון (הביטו שוב בצילום האוויר), ואין אליו גישה מהמדרכה לא דרך החניון, אז מבחינתי זו סתם עוד דוגמה של תכנון דרך שמשת המכונית.
כתבתי על זה לפני שנה משהו ב-"ירושלים האחרת" (כאן), ואם לתמצת אז כשיוצאים בבוקר, המחיר ברכב פרטי בנסיעה של 6 ק"מ (שזורקת ארבעה בני משפחה במקומות אליהם הם צריכים להגיע -- בי"ס, עבודה) עולה 4-5 ש"ח (דלק). באוטובוס זה יוצא משהו כמו 18 ש"ח (שני ילדים נוסעים ב-3.45 כל אחד, ושני מבוגרים ב-5.52 כל אחד). יוצא שההפסד הכספי שלכם כשאתם בוחרים להשאיר את האוטו בבית ולקחת אוטובוס הוא בערך 14 ש"ח, וזה עוד לפני שדיברנו על מחיר שעת עבודה. רק אם אתם משלמים מחיר מלא על חנייה (4.50 לשעה לתושב ירושלים) יכול להיות שלא כדאי (כלכלית) לבוא לעבודה עם האוטו.
אז למה באמת הרבה אנשים בוחרים להשאיר את האוטו בבית?
אין לי תשובה מוסמכת, אבל אני חושב שזה קשור לשינוי התדמית של התחבורה הציבורית. זוכרים את גרף הנסועה של השנים האחרונות (בפוסט הקודם)? המערכת משתפרת בסדרי גודל, ולא פחות חשוב - אנחנו מקבלים את התחושה שלמישהו אכפת מנוסעי התח"צ. זה צירוף של המון גורמים קטנים - מידע זמין באפליקציה, לוחות מידע בתחנות, מפות ותרשימי קווים בתחנות (למה התרשימים לא מופיעים גם בתוך האוטובוסים? רבאק -- הדפסתם תרשימים כל כך אינפורמטיביים -- שימו אותם במקום שבו הנוסע צריך לדעת איפה לרדת!), התייעצות עם הציבור, אפילו קצת מיתוג. צריך לומר משהו לזכות הרגולטור - רוב השיפורים הללו או כולם לא הגיעו מטוב ליבן של החברות, אלא מתקנות של משרד התחבורה. אז נשאר רק לטפל במחיר. המחיר, כאמור, יקר פי כמה מהחלופה הפרטית, אבל לפי הבדיקה של מממ (PDF), הוא הרבה יותר זול ממה שקורה בעולם. הרכיב החסר הוא רמת השרות. מה שיכול לשנות את מאזן התועלות הוא קיצור זמני הנסיעה בתח"צ (שיפור הרשת למשל -- כמו שאכן קורה), ייקור החנייה, או סגירת אזורים גדולים יותר לרכב פרטי - זה גם יקצר לכם את זמן ההגעה באוטובוס, וגם יאריך קצת את הזמן שיקח לכם אם אתם מגיעים ברכב פרטי.
אז למה באמת הרבה אנשים בוחרים להשאיר את האוטו בבית?
אין לי תשובה מוסמכת, אבל אני חושב שזה קשור לשינוי התדמית של התחבורה הציבורית. זוכרים את גרף הנסועה של השנים האחרונות (בפוסט הקודם)? המערכת משתפרת בסדרי גודל, ולא פחות חשוב - אנחנו מקבלים את התחושה שלמישהו אכפת מנוסעי התח"צ. זה צירוף של המון גורמים קטנים - מידע זמין באפליקציה, לוחות מידע בתחנות, מפות ותרשימי קווים בתחנות (למה התרשימים לא מופיעים גם בתוך האוטובוסים? רבאק -- הדפסתם תרשימים כל כך אינפורמטיביים -- שימו אותם במקום שבו הנוסע צריך לדעת איפה לרדת!), התייעצות עם הציבור, אפילו קצת מיתוג. צריך לומר משהו לזכות הרגולטור - רוב השיפורים הללו או כולם לא הגיעו מטוב ליבן של החברות, אלא מתקנות של משרד התחבורה. אז נשאר רק לטפל במחיר. המחיר, כאמור, יקר פי כמה מהחלופה הפרטית, אבל לפי הבדיקה של מממ (PDF), הוא הרבה יותר זול ממה שקורה בעולם. הרכיב החסר הוא רמת השרות. מה שיכול לשנות את מאזן התועלות הוא קיצור זמני הנסיעה בתח"צ (שיפור הרשת למשל -- כמו שאכן קורה), ייקור החנייה, או סגירת אזורים גדולים יותר לרכב פרטי - זה גם יקצר לכם את זמן ההגעה באוטובוס, וגם יאריך קצת את הזמן שיקח לכם אם אתם מגיעים ברכב פרטי.
אנחנו, כאמור, עברנו צד. אין יותר חיפוש חנייה ליד הבית, טסט, או הפתעות בשיחה עם המוסך. האם בלי עלויות הקנייה, טיפולים, טסט, ביטוח -- אבל עם השכרת רכב לשבת וחג מדי פעם, ודי הרבה שימוש במוניות זה בכל זאת יוצא יותר זול? ומה עם אי הנוחות? ואי הנעימות? שבת? אני יכול לומר לכם שאנחנו עדיין בתקופת הסתגלות וזה לא קל. אולי car2go שמקדם כאן תמיר ניר היקר תהיה game changer עבורנו.
וסיפור מעצבן לסיום: לפני כשבוע נסעתי עם הבן שלי לטדי. ירדנו מקו 5 בתחנה של הקניון (כאן בצד השמאלי העליון של הצילום) ורצינו לעבור בגשר החדש. חיפשנו את העלייה לגשר, ונאדה! אין עלייה מהמדרכה! היה ברור לשנינו שאנחנו מפספסים משהו, אז חיפשנו עוד, ולא -- כדי לעלות לגשר היינו צריכים להכנס לחניון, ללכת בתוכו עד למדרגות, לעלות שתי קומות במדרגות ג'יפה, ולחצות שוב את קומה ג' של החניון. **אוקיי, הבנתי מה פיספסנו (תודה אביגיל) -- היינו יכולים לחזור אחורה 45 מטר, לעלות במין מגדל מדרגות (מחוץ לצילום כאן), וללכת (בחניון, אלא מה?) אל הגשר. אז אולי הגשר הוא באמת פנינה (themarker), אבל אם הוא מחבר חניון לחניון (הביטו שוב בצילום האוויר), ואין אליו גישה מהמדרכה לא דרך החניון, אז מבחינתי זו סתם עוד דוגמה של תכנון דרך שמשת המכונית.
ולסיום סיום: רוצים ללמוד משהו על העדפות שיוצרות סגרגציה? קראו את הפוסט החדש בבלוג החדש של יועד - נקודת מפנה. חג שמח :-)
פוסט מציון
השבמחקאהבתי במיוחד את ההערה לגבי הגשר במלחה, זה לא תכנון דרך שמשת ההמכונית, אלא כשל מטומטם במיוחד!!!.