אז כנראה שהנה קם עוד יישוב. בג"ץ דחה את העתירה של החברה להגנת הטבע. הנה המסמך. שימו לב למה שכותבת השופטת עדנה ארבל (בסוף. הקיצורים, ההדגשות וההערות - שלי):
"אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינו של חברי, המישנה לנשיאה.
דומה כי עיקר הקושי המתעורר במקרה דנן אינו טמון בסוגיית ההחלטה האם יש לנקוט בהליכים פליליים ... החלטות אלה של היועץ המשפטי לממשלה התקבלו תוך שקילת מכלול הנסיבות ...
הקושי העיקרי טמון לדעתי בהתנהלות המשתקפת מהשתלשלות העניינים שתוארה. על חשיבות ההתיישבות על אדמת הארץ דומה שאין צורך להכביר מילים. ההיאחזות בשטח והקמת ישובים היוותה בסיס חשוב ומשמעותי ביותר למפעל ההתיישבות העברי שעליו גאוותנו, ולקיומה של מדינת ישראל. [למה אין צורך? יש גם יש. חבל שהשופטת לא מתייחסת לתכניות מיתאר ארציות, שדווקא כן הכבירו מילים, וקבעו שעברנו שלב, ואנחנו כבר לא בנקודה שבה יישובים חדשים מקיימים את המדינה. להפך.]
יחד עם זאת, הקמת מדינה שיש בה שלטון חוק, סדרי מינהל ורשויות מוסמכות משמעה כי גם הגשמתה של מטרה חשובה ורצויה זו צריך שתיעשה באופן מוסדר ובמסגרת החוק. [שוב - על האמונה בצדקת הדרך אין עוררין. השופטת כאילו אומרת שהמטרה חשובה, אבל תמלאו פעם הבאה את הטפסים כמו שצריך. הגיע הזמן להפוך תקליט - המטרה איננה בהכרח ראוייה]
אין עוד מקום להתיישבות עצמאית ללא קבלת אישורי הגורמים המוסמכים. אין עוד מקום לקביעת עובדות בשטח והתעלמות מסדרי מנהל. התיישבות אחראית היא זו המכירה בחשיבות מילויים של הליכי האישור להקמת התיישבות חדשה ככתבם וכלשונם, המקפידה על קוצו של יוד הן מתוך כיבוד החוק, הן מתוך הכרה בכך שהליכי האישור מבטיחים את האינטרס הציבורי ושקילת שיקולים רחבים, תכנוניים, חברתיים, סביבתיים ועוד. ההשתלשלות בתיק הנוכחי יוצרת את הרושם כי טרם הופנמה עד תום חובת הציות לדין. למצער נראה כי השתרשה התפישה לפיה ניתן יהא להכשיר את שנעדר "תעודת הכשר" בדיעבד. התנהלות כזו פסולה היא מיסודה. כפי שהבהיר חברי, עניין זה אינו עומד עוד להכרעתנו ... יחד עם זאת, ראוי שהדברים יעמדו לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים ולעיני הציבור כולו. יידעו הם כי כיבוד החוק והקפדה על השוויון בפניו מצויים בגרעין העמוק של ההליך הדמוקרטי. התנהלות שאין עמה כיבוד החוק לא זו בלבד שהיא מחלישה את המחויבות הציבורית לשלטון החוק ופוגמת במערכת הערכים שהחברה הישראלית מושתתת עליהם, אלא – וזה העיקר - לא בהכרח שהיא תצלח לעולם ותסתיים בהכשרת הנעשה. [דווקא נדמה שהיא כן תצלח. הנה אתם מצרפים את פסק הדין שלכם, שיבוא כעוד תקדים בכל פעם שיכשירו מינהל לא תקין בתכנון ובבנייה]"
"אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינו של חברי, המישנה לנשיאה.
דומה כי עיקר הקושי המתעורר במקרה דנן אינו טמון בסוגיית ההחלטה האם יש לנקוט בהליכים פליליים ... החלטות אלה של היועץ המשפטי לממשלה התקבלו תוך שקילת מכלול הנסיבות ...
הקושי העיקרי טמון לדעתי בהתנהלות המשתקפת מהשתלשלות העניינים שתוארה. על חשיבות ההתיישבות על אדמת הארץ דומה שאין צורך להכביר מילים. ההיאחזות בשטח והקמת ישובים היוותה בסיס חשוב ומשמעותי ביותר למפעל ההתיישבות העברי שעליו גאוותנו, ולקיומה של מדינת ישראל. [למה אין צורך? יש גם יש. חבל שהשופטת לא מתייחסת לתכניות מיתאר ארציות, שדווקא כן הכבירו מילים, וקבעו שעברנו שלב, ואנחנו כבר לא בנקודה שבה יישובים חדשים מקיימים את המדינה. להפך.]
יחד עם זאת, הקמת מדינה שיש בה שלטון חוק, סדרי מינהל ורשויות מוסמכות משמעה כי גם הגשמתה של מטרה חשובה ורצויה זו צריך שתיעשה באופן מוסדר ובמסגרת החוק. [שוב - על האמונה בצדקת הדרך אין עוררין. השופטת כאילו אומרת שהמטרה חשובה, אבל תמלאו פעם הבאה את הטפסים כמו שצריך. הגיע הזמן להפוך תקליט - המטרה איננה בהכרח ראוייה]
אין עוד מקום להתיישבות עצמאית ללא קבלת אישורי הגורמים המוסמכים. אין עוד מקום לקביעת עובדות בשטח והתעלמות מסדרי מנהל. התיישבות אחראית היא זו המכירה בחשיבות מילויים של הליכי האישור להקמת התיישבות חדשה ככתבם וכלשונם, המקפידה על קוצו של יוד הן מתוך כיבוד החוק, הן מתוך הכרה בכך שהליכי האישור מבטיחים את האינטרס הציבורי ושקילת שיקולים רחבים, תכנוניים, חברתיים, סביבתיים ועוד. ההשתלשלות בתיק הנוכחי יוצרת את הרושם כי טרם הופנמה עד תום חובת הציות לדין. למצער נראה כי השתרשה התפישה לפיה ניתן יהא להכשיר את שנעדר "תעודת הכשר" בדיעבד. התנהלות כזו פסולה היא מיסודה. כפי שהבהיר חברי, עניין זה אינו עומד עוד להכרעתנו ... יחד עם זאת, ראוי שהדברים יעמדו לנגד עיני הגורמים הרלוונטיים ולעיני הציבור כולו. יידעו הם כי כיבוד החוק והקפדה על השוויון בפניו מצויים בגרעין העמוק של ההליך הדמוקרטי. התנהלות שאין עמה כיבוד החוק לא זו בלבד שהיא מחלישה את המחויבות הציבורית לשלטון החוק ופוגמת במערכת הערכים שהחברה הישראלית מושתתת עליהם, אלא – וזה העיקר - לא בהכרח שהיא תצלח לעולם ותסתיים בהכשרת הנעשה. [דווקא נדמה שהיא כן תצלח. הנה אתם מצרפים את פסק הדין שלכם, שיבוא כעוד תקדים בכל פעם שיכשירו מינהל לא תקין בתכנון ובבנייה]"
זו אמנם טעות נפוצה מאוד, ובכל זאת מפתיע שהשופטת ארבל נופלת בזה: 'למצער' פירושו 'לכל הפחות' ולא 'למרבה הצער'.
השבמחקומעבר לזה, אני מצטרפת להערות.