לא משעמם ברחוב יפו

חזרתי...

היום רחוב יפו הופך למדרחוב עם רכבת קלה. וואוו! אמנם זמן ירושלים כתבו שהולכי הרגל בסכנה, אבל אני מקווה שתוך שבועיים (טוב, חודשיים) זה כבר יהיה משעמם - כאילו תמיד היה ככה.

גם במדרחוב (אז רק רחוב) בן-יהודה הייתה מחאה של הסוחרים, והרגשה שהשינוי יהיה אסון. הסוחרים הזיזו כל לילה את אדניות הענק שהעירייה הציבה כדי לחסום את התנועה, ועירייה החזירה אותן כל בוקר, עד שכולם התרגלו. מישהו חושב היום להחזיר לבן-יהודה את תחנות המוניות?

איפה שכנראה לא יהיה משעמם זה בנביאים, שבטי ישראל, אגריפס, ועליאש. את כל הקווים שעוברים לשם אפשר למצוא באתר של אגד (כולל מפות)

מקום שמנסה לתת פחות מקום לרכב, ויותר להולכי רגל ואופניים הוא שיקגו. שם קוראים לזה road diet.

ובכל זאת הסבר על החזרה מחודשים של שקט - הגשתי סופסוף את התזה. הנושא הוא התחדשות עירונית בקטמונים.

שבוע טוב.

שיתוף הציבור

כמו שאולי שמתם לב - אני בהפסקה - לצורך כתיבת התזה. אבל כמאמר המשורר "יש עניינים חריגים במיוחד"

שיתוף הציבור בתכנון הוא לרוב בהתנגדויות. בחוק התכנון והבנייה זה ממש ברור: מסיימים את התכנון עד לפרט האחרון (זה יכול לקחת שנים), ואז מפקידים את התכנית לזמן קצוב - להתנגדויות. מי שרוצה (לא כל מי שרוצה) מגיש התנגדות, ובדיון בהתנגדויות מחליטה הוועדה לדחות את ההתנגדות, לקבל אותה, או לקבל באופן חלקי. ואז מכניסים שינויים בתכנית. שינויים בתכנית אחרי שהיא גמורה, גורמים לה לפעמים להיראות כמו משהו שתוכנן על-ידי ועדה.

אחד הפרויקטים שלי בלימודי האדריכלות היה נסיון ליצור שיתוף קונסטרוקטיבי בתכנון. תכננתי את זה במקום שבו עומד היום בית אבי חי. נדמה לי שאז אפילו החניון המאולתר לא היה שם, אלא חורשה. הפרוייקט היה "בית לתכנון העיר", כאשר הקומה התחתונה הוקדשה להצגה של תכניות, קומה למעלה הייתה "אסיפת עם" שדנה בתכניות, ובקומה השלישית ישבה ועדת התכנון העירונית וקיבלה את האינפוט של שתי הקומות שמתחתיה. משהו כזה - אני לא בדיוק זוכר... לא בטוח שהפרוייקט קצר שבחים, אבל הרבה פעמים אני מסתכל על בית אבי חי וחושב עליו...

מחר - שיתוף הציבור בתכנון פארק המסילה
עוד פרטים בבלוג של ועד התושבים למען פארק המסילה, ובמצגת (לא ארוכה - כדאי לראות במסך מלא) מהאתר של הרל"י.

shituf.gov.il

מיכאל איתן, שהוא השר שאחראי על שיפור השרות הממשלתי לציבור, ועוד כמה אנשים טובים, הרימו משהו שקצת מזכיר את אסיפת העם\האגורה\הפורום, בשם "שיתוף הציבור".

הצעות חוק של הממשלה, וגם רעיונות בשלבי בישול שונים, מוצגים באתר, כולל קצת חומר רקע לפעמים, ומתפתח סביבן דיון בתגובות. עד כאן היינו יכולים לתת כותרת של "יידוע", אבל שימו לב - כל הדיונים הללו מסוכמים ומגיעים לשולחן הוועדות שדנות בחוק(!). כלומר שאם הייתה לכם השגה על חוק ההסדרים, ורשמתם אותה באתר - סביר מאוד שמקבלי ההחלטות קראו אותה!

עוד משהו מלבב הוא שממשלת ישראל מפתחת אתר בקוד פתוח (דרופל), אבל זה לבלוג אחר. 

מה בין לוד וערד?

לפני כמה ימים הופיע מאמר של ד"ר בתיה רודד בוואינט, שדיבר על היחס בין ערי פיתוח (או בעצם ערים בכלל) לבין ישובים קהילתיים, ועד כמה הישובים הקהילתיים לא מחזקים את הערים אלא מחלישים אותן. לומדים את זה בגיאוגרפיה כלכלית שנה א', כשלומדים על הנסיון להקים את חבל לכיש עם עיר ראשית - קרית-גת - שתהיה מרכז אזורי. הקיבוצים העדיפו לעשות קניות בתל-אביב, והנסיון לא הצליח. לא אלאה אתכם. בתיה רודד מביאה שם את ערד כדוגמה, לאור תכניתו של שר השיכון "להצלת" ערד.

אז אם לומדים את זה בשנה א' אז מה הבעייה? הבעייה היא שהאתוס של פיזור האוכלוסייה ויישוב הפריפריה נטוע כל כך חזק בתכנון הישראלי, ובתרבות הישראלית בכלל, עד שאי אפשר לעקור אותו משם. אז למרות שתמ"א 35 מטילה מגבלות קשות על הקמת ישובים חדשים (סעיף 13 בהוראות), יוצרים בכל פעם מנגנון עוקף אחר, ומקימים עוד ועוד ישובים.

עד כאן אין כל חדש.

אבל היום עלתה החלטת ממשלה בנוגע לעיר לוד, שמדגימה בדיוק מה קורה לעיר כשמפתחים סביבה יישובים פרבריים. שווה לקרוא את ההחלטה - היא למעשה תכנית הבראה שלמה - אבל תראו איך הם מנתחים את מה שקרה. וככה הם כותבים בהקשר להגירה מלוד:

אכן, מיקומה של העיר במרכז הארץ, שהיה עשוי להוות יתרון, נתגלה כחרב פיפיות: בהינתן כאמור שמצבה של לוד נחות ממצבן של רשויות מקומיות הסמוכות לה, אוכלוסיות חזקות ועסקים נטשו את העיר לטובת ישובים אחרים בסביבה, בראש ובראשונה מודיעין ושהם, ואוכלוסיות חלשות, ובכלל זה תושבים אשר אינם רשומים אך מתגוררים בעיר בפועל, נותרו בעיר או היגרו אליה. בכך נוצר מעגל קסמים: עזיבת התושבים החזקים והעסקים הקטינה את הכנסות העירייה מצד אחד, והגדילה את התלות של תושבי העיר בשירותים העירוניים, מצד שני. זאת ועוד, בהינתן שהכנסות העירייה קטנו והעומס עליה גדל, רמת השירותים לאזרח ירדה, ובכך ניתן תמריץ לתושבים ולעסקים נוספים לעזוב את העיר.

"בראש ובראשונה מודיעין ושהם" כל כך פשוט... הקמנו עיר פרברית ועוד ישוב פרברי, שפשוט משכו את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו, והשאירו בלוד רק את מי שלא היה לו כסף לעזוב. אז היום ישראל תשקיע 130 מלש"ח בנסיון להציל את מה שניתן היה למנוע (חלקית) בעזרת תכנון נכון - למעשה יישום של תובנות משנה א'.

רגע, אז איך זה שלירושלים פרבור זה כן טוב? כי ירושלים, בניגוד ללוד וערד, מספקת שרותים, והיא מרכז לסביבה (לארץ, לעולם...) - אז ככל שהסביבה תהיה מעובה יותר (כלומר - יותר תושבים במבשרת, מעלה אדומים, בית שמש וכולי) זה יותר טוב לירושלים.

שימור ברחביה

לפני שבועיים התקיים בוועדה המקומית הדיון הראשון בהתנגדויות לתכנית המיתאר לרחביה. הציגו התנגדויות: הועד להצלת רחביה, החברה להגנת הטבע, המועצה לשימור אתרים, התעוררות, והרבה אנשים שטענו שהבית שלהם ממש לא ראוי לשימור, ומה פתאום צריך לשמר אותו. היה מעניין, לפעמים משעשע, לראות את בעלי הבתים מראים באותות ובמופתים כמה הבית שלהם אינו ייחודי וחייבים להסיר ממנו את "חרב" השימור. כשהבעלים של בית אוסישקין - בית מחנים - טען שהבית אינו ייחודי ואין סיבה להחיל עליו הוראות שימור חמורות - זה היה גם קצת מקומם. ההתנגדות דווקא הייתה כתובה יפה, תמכו בו יהושע בן-אריה והלל שוקן, והטיעון העיקרי שלו הוא פשוט - למה בתים אחרים מותר להרוס, גם כאלו שתוכננו על ידי ריכרד קאופמן - ואת בית מחנים לא.

אז למה זה מקומם? כי זה מראה את היחס לשימור בתכנון בישראל, או לפחות בירושלים - מלחמת מאסף. לא מספיק שהעיר מוותרת על כל הבתים היפים של רחביה, היא בסוף נדרשת לוותר גם על שכיות החמדה המשמעותיות ביותר - בשם השוויון וזכות הקניין (כי כיום זה כבר מוסכם שזכויות שהוקנו בתכנית, למרות שאף אחד לא קנה אותן, הן קניין שאפשר לתבוע פיצויים בגין גזילתו)

אפשר גם אחרת - קחו חצי שעה ותסתכלו על המצגות הנפלאות של הניה מליכסון על שימור מתחם התחנה - תחנת הרכבת ביפו.

1. מתחם התחנה
2. מתחם וילנד
3. קו הגמר

אדריכל השימור היה אמנון בר אור, והיה שם שימור של מבנים - לא רק מעטפת, אלא גם חללים פנימיים, בורות מים, ואפילו שימור ושחזור של ציורי קיר.

לפני כמה ימים יובל כתב על מתחם הרכבת של ירושלים. מסכים אתו ב-100% שאם יש בעיר חור שחור, אז אטרקציות בודדות מפוזרות לא יעזרו. אני מקווה שכאשר התכנון לכל המתחם, הכולל גם מגורים ותיירות, יתקדם, הכל ייראה אחרת.

שיתוף הציבור בתכנון מערכת התחבורה הציבורית

מייל שקיבלתי מיוסי סעידוב - כמעט כלשונו:

נמאס לכם לנסוע שעה עד לתחנה המרכזית? אין לכם אוטובוס למקום העבודה? הקווים שעוברים אצלכם בשכונה לא רלוונטיים? זה הזמן לבוא ולומר למתכנני התחבורה הציבורית איזה קווים אתם צריכים, באילו מסלולים ובאיזו תדירות.

הערב: כנס שיתוף הציבור הראשון יחד עם מתכנני התחבורה הציבורית בעיר.

הערב הוא יוזמה של קואליציית "נעים בירושלים" בה חברים: 15 דקות, אגודת הסטודנטים, התנועה הירוקה, התעוררות, הגמלאים, ועוד.

בשעה שמונה בערב במרכז כגן ברחוב רבי צדוק 6 בקטמון ח-ט.
מגיעים עם הקווים 18 או 4, תחנת הירידה היא במרכז המסחרי ברחוב בר יוחאי.

המתכננים יציגו את הקווים החדשים ולאחר מכן יתקיים דיאלוג ודיון. 15 דקות מתכוונים להקים צוות של תושבים שירכז את הערות התושבים וימשיך את העבודה מול צוות תוכנית אב לתחבורה. זאת ההזדמנות להשפיע על עיצוב מפת קווי התחבורה הציבורית של ירושלים בשנים הקרובות. אל תפספסו.

עניין אחר
בלי קשר, אם פספסתם את שני התחקירים של אלי אושרוב, על כפר עקב ועל בית לחם, הנה הלינקים. אולי זה ראוי לפוסט שלם, אבל בינתיים - לכו לקרוא.

אולי לכל אופניים נצמיד חמסה?

ההצעה שבכותרת נשמעת לי הגיונית בערך כמו הצעת החוק של מגלי והבה, שרוכבי האופניים ירכבו נגד כיוון התנועה.

סתם דוגמה שקיבלתי: בלונדון כנראה בדקו את זה, והבינו שהבעייה בתאונות עם אופניים בעיר, היא משאיות (ורכבי מטען אחרים). אז הם מנסים: יש למשל הסברה לרוכבים, והסברה לנהגים. יש גם תכנית כוללת - לא יריות מהמותן של איזה פטנט שכאילו יכול לעזור.

ביום חמישי בערב - הפגנה נגד הרפורמה.

בתמונה - רוכב בצד שמאל (באנגליה). מהאתר של TfL

וזה אצלנו:

עם כל הכבוד

יוסי סעידוב הביא היום בבלוג שלו במיינט, את התגובה של אגד לטענות שלו על קו 18. הם בדקו בעזרת GPS, ובעזרת מערכת הכירטוס, את תנועת האוטובוסים באותו יום, ומצאו לטענתם שעבר אוטובוס בזמן שיוסי חיכה בתחנה. יוסי מביא עוד דוגמאות של אנשים שהתלוננו דרך 15 דקות, וקיבלו מאגד תשובה שעבר אוטובוס כשהם חיכו בתחנה. זה גורם לחשוב - האם על סמך המידע הזה מקבלים החלטות? כנראה שכן...

אחד המגיבים לפוסט של יוסי כתב את התשובה המשעשעת הבאה:

עם כל הכבוד, הגי' פי אס לא משקר