יום חמישי, 16 ביוני 2011

סיפור קטן

יום שישי בערב לפני כמה שבועות, אנחנו יוצאים מהאוטו אחרי שחזרנו מארוחת ערב. שניים או שלושה חרדים נעצרים לידנו ושואלים אותי אם אנחנו יודעים איפה גרה משפחה כלשהי. לא הכרתי את השם, אבל ידעתי איפה ברחוב גרה משפחה חרדית  - וחשבתי שאולי אותה הם מחפשים.

אז אמרתי בטבעיות אאההממ....
(הייתי קצת נבוך - גם מזה שאנחנו עומדים ומשוחחים ביום שישי בערב תוך כדי שאני נועל את האוטו, וגם מזה שלפי המראה שלהם אני חושב שאני יודע את מי הם מחפשים)
בסוף שאלתי אם המשפחה שהם מחפשים היא משפחה חרדית.

הבחור שדיבר איתי ענה מייד אאההממ...
והסתכל על חברו - אולי כדי לקבל חוות דעת. נראה היה שהחבר גם לא סגור על ההגדרה (חרדית).

ואז שאלה אותו אשתי - חבדניקים?
מתוך המבוכה, אורו פניהם של השניים (או השלושה)
היה ברור שעכשיו הם מבינים עם מי כאן אפשר לדבר.
"כן"

אשתי הסבירה להם איפה בערך מתגוררת המשפחה החבדניקית,
והם הלכו לדרכם (ואנחנו עלינו הביתה).

זהו.

לי הרגע הקטן הזה המחיש את מה שאנחנו כמובן יודעים - שבתוך הקבוצה שמגדירה את עצמה "חרדים" בסטטיסטיקה, המגוון הוא רחב. רחב עד כדי כך שאפילו עם ההגדרה, הכל-כך שגורה בפינו - "חרדים", לא כל אחד מהם יכול להזדהות.

הנתונים לגרף מתוך שנתון סטטיסטי לירושלים 2011

2 תגובות:

  1. שנים שאני עושה (משתדל) טובה לעצמי, ומנסה לא להיכנע לאופנה ששוכנת קבע בינינו המכניסה למגירות אנשים על פי צבע עורם, בגדיהם, שפתם.
    יתרה מזו, החברה שלנו, על אף כל הניסיונות שלנו ושל העולם לאפיין אותה כחריגה ומוטרפת - היא אחרי הכל חברה נורמטיבית. ולכן, כשאני רואה אדם חזות חרדית אין לי ציפייה ממנו להתנהגות מסויימת בשל חזותו או אפיונו החברתי. טיפ- זה מאד עוזר.

    השבמחק
  2. אני אוהב איך שהגראף הזה מזכיר את דגל הגאווה :)

    השבמחק