חלוקת ירושלים

View Larger Map


קשה להשאר אדיש מול מבול התגובות לתכניות "חלוקת ירושלים" שעומדות עכשיו על הפרק. אז למרות שכבר כתבתי על זה, ולמרות שזה לא ממש עניין תכנוני פרופר - עוד דבר אחד קטן: את מה בעצם מחלקים? האם ירושלים שסופחה בשנת 1967 היא-היא "בירתנו הנצחית לנצח נצחים..." ברור שלא. אז אולי את הצעקות והמחאות תשמרו לרגע בו ידברו על נכסים אמיתיים - העיר העתיקה למשל, ולא על כפרים שמעולם לא היו חלק מירושלים.

אני דווקא לא תומך בהעברת שכונות לרשות, אבל לא בגלל שזו חלוקת העיר אלא מסיבות שפורטו בקיצור באותו פוסט.

במפה למעלה צור באחר - כפר בשוליים הדרום מזרחיים של העיר. ניתן לראות חלק מהר-חומה (למטה) ומתלפיות-מזרח (למעלה). העברת הכפר הזה לרשות הפלסטינית היא ה-"חלוקה" שעליה מדובר.

ולגבי תכנון פרופר - אני ממליץ לקרוא את הפוסט המצויין הזה בירושלים האחרת

התחדשות גוננים

מה קורה בגוננים? המיקום - פנטסטי - שולי העיר הפנימית, במרחק יריקה מעמק רפאים. הבנייה הקיימת - נמוכה. אז איך זה שהיזמים הגיעו רק עכשיו? אבל הם הגיעו.

כרגע יש שני דברים על הפרק - תכנית התחדשות שמקדמת העירייה - תכנית שלד שאמורה לכוון את הפיתוח אבל לא להקנות זכויות, ובמקביל יוזמות שונות שמתקדמות בקצבים שונים - אחת מהן נמצאת בבנייה, וכל מי שעובר ברחוב אליעזר הגדול רואה, ואחת אחרת הגיעה לשלב של הכרזה על מתחם לפינוי ובינוי - זה באזור של רחוב אלכסנדריון-נתאי הארבלי. עוד הרבה יזמים מרחרחים ומנסים לראות אם כדאי לקפוץ על הרכבת הזו.

התושבים מן הסתם בפאניקה - הם מרגישים שהקרקע נשמטת מתחת רגליהם - הצמד פינוי-בינוי מעורר חלחלה ולא בטוח שאין מי שמרוויח מזה.

המינהל הקהילתי מנסה להתמודד, במידה לא מועטה של הצלחה, ומתרחשים שם תהליכים מעניינים. מהנדס העיר הנכנס כבר נפגש עם התושבים, וביקש לדחות ועדת היגוי עם התושבים למועד בו יוכל להגיע - מרשים.
על התמודדות המינהל ניתן לראות קצת כאן

ועל התמונה שלמטה - הפרוייקט של האחים חסיד - כדאי להביט עוד רגע. הרחוב מימין הוא אלעזר המודעי - שימו לב שאין זכר לבתים שיושבים ממש עליו. הרחוב הפסטורלי למעלה הוא אולי יהודה הנשיא או הרחוב הפנימי של המתנ"ס. כך או כך, לבניין המתנס אין זכר... ככה משווקים. מנחשים כבר למי? אם לא כנסו לאתר. לא לשכוח לכבות רמקולים

בתים מבפנים

בתים מבפנים (אתר הבית כאן - מומלץ בחום) - נראה כמו ארוע שווה ביותר

הבתים - לא בנאליים בכלל. למשל הקומונה של גרעין דבש (בית 78), או סיור במשרד החוץ עם האדריכלים. יש גם הגזמות - למשל לומר שגשר המיתרים הוא אחד הפרוייקטים הנועזים בעולם... אם לסיור במוזיאון יהדות איטליה יגיעו באמת הרסטורטורים - זה גם אמור להיות מאוד מעניין. כנ"ל לסייר באצטדיון טדי עם האדריכל והמהנדס - בקיצור - קשה לבחור.

להתראות שם

נסגר רחוב ללא-שם

בתאריך 11 בספטמבר נסגר הרחוב המקשר בין צומת פיכמן-טשרניחובסקי, לבין רחוב שמעוני. קיצור חביב שמסתבר שנסלל על קרקע פרטית. בעל הקרקע - ממשפחת ולירו - נלחם בעירייה, ובסוף הוציא צו בית משפט המורה לעירייה לסגור את הכביש. תושבי השכונה קיבלו מכתבים, בתאריך הנקוב הופיעו עובדי העירייה וסימנו פס צהוב ופס לבן, והציבו תמרורים מתאימים. בני ישראל לא פראיירים, ויותר מזה - אנחנו עדר. זו כנראה הסיבה שהמכוניות המשיכו לנסוע ברחוב ללא-שם כאילו כלום. אולי עם קצת חשש או תהיה, אבל הפקק המוכר חנה ברחוב כבכל יום. לאחר מספר ימים הציבה העירייה שני מחסומי ג'רסי, וכרגע הכביש חסום לתנועה. אינני יודע אם פניות התושבים הן שהביאו את הג'רסים, או שהיה כאן תכנון מראש - לתת לנהגים לנסוע משם, לראות את התמרורים החדשים, ולא להיות מופתעים עם הסגירה. כך או כך, הפקק עבר למקום אחר והאזור בהחלט קיבל את השינוי בצורה טובה. בעיתון (כל העיר) היה כתוב שישנה התארגנות תושבים לפתיחה מחדש של הכביש. יש לי הרגשה שמדובר בתושבי סן-סימון, או קטמון שהיו רגילים "לקצר" ועכשיו סגרו להם את הקיצור.

והנה יוצקים מחדש את הפסים בהר הרצל

הבית ברחוב האר"י, הבית ברחוב רד"ק

אני לא יודע מה אתכם, אבל לי יש צביטה כשאני עובר ליד השלטים הללו, שלאחר מספר ימים מקבלים ביקור של דחפור שהורס את החומה בדרכו להרוס את הבניין, לאחר כמה שבועות הופכים לבורות עמוקים עם גדרות פח, ואחרי מספר חודשים הופכים לבניינים - לרוב בטוב טעם. לפעמים יש דחייה באחד השלבים, ומקבלים למשל את גדרות הפח בלבד, או את הבור, אבל בכל מקרה הבנייה באה בסוף.

אז אם בטוב טעם, והבניין לא היה מיועד לשימור - מה הבעייה? כולנו יודעים שחשוב לצופף, בין היתר כדי לא לצאת לשטחים הפתוחים מחוץ לעיר, וגם כדי להחיות את הפנים. נניח שהבתים לא ישארו ריקים - נניח - עדיין זה מעורר אי-נוחות. האם אנחנו (אני?) פשוט רומנטיקנים או סנטימנטלים וקשה לנו לראות שינויים? לדעתי לא.

לי נראה כי הגדרת בניינים לשימור היא רק פתרון חלקי (גם זה בהנחה שבאמת לא הורסים אותם...), וחשוב לא פחות ובעצם הרבה יותר לשמר את הרקמה העירונית ולא בניינים. איך עושים זאת? ראשית על-ידי הקפדה על עיצוב ובינוי בבניינים חדשים, ושנית על-ידי בחינת השכונות ויעדי האוכלוסייה הרצויים להן - ולא חיפוש עיוור אחרי מקומות לציפוף או בנייה לגובה.

ירושלים - אלקודס - 2020

אז מה יהיה בירושלים מבחינה גיאו-פוליטית? "היפרדות" משכונות פלסטיניות במזרח העיר, חלוקה כלשהי על בסיס המצב הנוכחי, או על בסיס הקו הירוק? או אולי דו-קיום? זה בהחלט ישפיע על חיי כולנו כאן בעיר בשנים הקרובות והרחוקות.

אז מהן האפשרויות? חלופת ההיפרדות
ראשית החלופה שנראתה פעם קיצונית, רבים זעקו חמס בתואנה שהיא מהווה חלוקה של ירושלים המאוחדת, ואפילו אהוד ברק בגלגול הקודם לא היה מוכן להוציא מפיו דבר לגבי ירושלים מלבד "ירושלים המאוחדת בריבונות ישראלית". הכוונה לאיזושהי היפרדות של ירושלים משכונות פלסטיניות שיועברו אל הרשות.
ראשית, כדאי לראות באילו שכונות מדובר. המועמדות הטבעיות הן השכונות של דרום מזרח העיר כלומר צור-באחר והשכונות הסובבות אותה. מועמדות אחרות הן אלו שכבר נגרעו בפועל על-ידי גדר ההפרדה: כפר-עקב ומחנה הפליטים שועפאט (לא השכונה - רק מחנה הפליטים) בצפון העיר. ככל שרוצים לעשות מעשה דרמטי יותר, ניתן לחשוב על שכונות נוספות כגון בית-חנינא, ג'בל-מוכאבר ואום-טובא. במפה המצורפת - אחת האלטרנטיבות שהציג מכון ירושלים - ניתן לראות כי כמעט כל השכונות הערביות הוצאו אל מחוץ לגדר.

החלופה הזו קוסמת במיוחד. היא "פותרת" את "הבעייה הדמוגרפית", כלומר מותירה בתחום העיר רוב יהודי - וזאת ללא מעבר של אדם אחד ממקום למקום - רק קו הגבול משתנה... בנוסף היא יוצרת מצב בו אנו כביכול אדונים לגורלנו והפלסטינים לגורלם - משהו דומה להתנתקות. זו הסיבה שרבים תומכים ב-"התנתקות" מעין זו.

הבעיות שהחלופה מציבה הן רבות. החל מבעיות אורבניות של ניתוק שכונות משרותים ומתשתיות - בעיות פתירות לכאורה, דרך בעיות משפטיות - שלילת מעמד של תושב קבע והזכויות הכרוכות בו מתושבי מזרח העיר, שלא ברור אם הן פתירות, וכלה בשתי בעיות המהוות לעניות דעתי את הליבה - האם זה מוסרי? והאם זה יכול בכלל להצליח?
מוסר - שיחליט כל אחד בעצמו לפי ערכיו, אבל השאלה אינה האם זה צודק לשנות את מצבם של ערביי מזרח ירושלים, אלא האם אין לנו אחריות כלשהי לגורל האזור כולו ותושביו - כולם. לגבי סיכויי ההצלחה, אז למעט הבעיות המשפטיות שיחליטו המומחים אם וכיצד הן פתירות, ישנה את האפשרות של הפלסטינים להצביע ברגליים. כל עוד הם תושבי קבע בישראל, ובעלי חופש תנועה, הם יכולים פשוט לעבור דירה לפסגת זאב הסמוכה, או לתלפיות-מזרח הסמוכה ו...הפתעה! הם כבר עושים זאת. אז עד שהחכמים יואילו, יכול להיות שכבר תהיה בעייה חדשה, ופריסת אוכלוסייה חדשה.

חלופת האפס
בואו נחשוב לרגע שוב על חלופת האפס. לא לעשות כלום? לא בדיוק, אבל בערך. לנסות להשקיע את המאמץ לא בשרטוט קווים אלא בתכנון ובנייה של דו-קיום. יצירת חיבור בין שני חלקי העיר ולא ניתוק, והבאת מזרח ירושלים למצב דומה למערבה. נראה כי חלופה זו היא הריאלית ביותר לטווח הנראה לעין, ויחד עם חסרונותיה, יכולים להיות לה אפילו כמה יתרונות.

הבעייה העיקרית שנוצרת בחלופה זו היא "הבעייה הדמוגרפית". כפי שמבטיחים לנו אנשי האוכלוסייה, העיר מאבדת את אופייה היהודי, והדבר מדאיג. לדעתי לבעייה זו אין פתרון קסם, גם לא היפרדות. האפשרות הריאלית יותר היא למתן את "המלחמה על הקרקע" באמצעות חיזוק החברה האזרחית ותחושת השותפות. למה הכוונה? שיתוף האוכלוסייה הערבית בתהליכי קבלת החלטות, עידודה להשתתף בתהליך הדמוקרטי - ולא טיפוח הפחד הנורא מ-"היום בו יחליטו הערבים להצביע", אכיפת חוקי תכנון ובנייה (ואת יתר החוקים) - במקביל לתכנון הולם והוגן, וכלל - שילוב האוכלוסייה הערבית בעיר ולא דחיקתה.

המפות מתוך אתר האינטרנט של מכון ירושלים לחקר ישראל
www.jiis.org.il

שנה טובה

הארוע המרכזי של השנה שהייתה היה בלי ספק דחייתה של תכנית ספדי, שהשאירה אותנו עם טעם טוב ועם הרבה שאלות פתוחות. האירוע השני הוא לדעתי ההשתגעות של שוק הדירות. המחירים לא רק גבוהים מאוד, אלא בלתי יציבים. זה כמובן הולך ביחד עם מחסור בדירות, בעיקר להשכרה. כל מי שניסה לשכור דירה לאחרונה מבין בדיוק על מה מדובר.

מנכ"ל העירייה פרש, ומהנדס עיר חדש אמור להתחיל את תפקידו, ומסממני שנת בחירות: פרסום אינטנסיבי על הפרטת הנקיון בעיר העתיקה, תכנית לטיפול בפסולת בניין, וטיפוח שולי הדרך בין גינות סחרוב לכניסה לעיר. כנראה שנראה עוד מאלו במשך השנה הקרובה. כדאי לציין לטובת העירייה, שגם אם הדאגה לנקיון היא מסממני שנת בחירות, הרי שההפרטה והתכנית לטיפול בפסולת בניין נראות כמו אמצעי מדיניות בני-קיימא - כלומר שימשיכו גם לאחר הבחירות - אינשאללה (ולא במובן של סייד קשוע - כאן)

תודה למי שקורא - מקווה שיש לכל מה שאנחנו עושים כאן ערך. נשמח לשמוע תגובות כאן או במייל.

אז שתהיה שנה טובה, של תכנון משתף ואיכותי, ושל ביצוע.
ובבניין ציון ננוחם :-)