זה כבר כמה ימים שכולם מסבירים שזה ממש (אבל ממש) לא (רק) הדיור. גם אנחנו צעקנו "צדק חברתי" במוצאי שבת, וכמו כולם גם אנחנו לא גומרים את החודש. כמו
אתגר קרת גם אני שונא את השיטה, אבל האמת היא שזה בעיקר הדיור.
כי בדיור יש מחסור אמיתי, מצוקה מוכחת, ומחדל תכנוני. בכל היתר זה כבר הרבה עניין של סדר עדיפויות אישי. מסתבר שאת הזכות לנסוע לחופש בחוצלארץ, למשל, מנצלים גם בעלי הכנסות נמוכות יחסית. בשנת 2009 עשו זאת 18% מבני 20+ בירושלים (15% בישראל), המתגוררים במשקי בית שההכנסה לנפש בהם הייתה פחות מ-2000 ש"ח. ברור שהם חסכו במקומות אחרים, אבל קשה לדבר כאן על "מגיע לי". בדיור זה לא כך - מגיעה לכל אחד קורת גג, או לפחות האפשרות לרכוש אחת כזו, וזה לא קורה. אנחנו היום לא היינו יכולים להרשות לעצמנו לרכוש את הדירה שקנינו לפני כעשר שנים כשאוטובוסים התפוצצו כאן מסביב. בקיצור - בדיור אני מרגיש שזה הרבה יותר נכון לבקש צדק חברתי.
אז א-פרופו מחדל - הנה עולה חוק הוד"ל, בחסות מסך העשן שגורם לו להיראות כמו תשובה למחאת האוהלים. יש כבר משמרת מחאה מול הכנסת, ומחר (שלישי) בערב יש עצרת מול הכנסת.
מה יש
בחוק הוד"ל (חוק הליכי תכנון ובנייה להאצת הבנייה למגורים (הוראת שעה))?
ראשית, הגדרות. "תכנית לדיור לאומי", כלומר תכנית שהוד"ל אחראית עליה, היא תכנית: 1. על קרקע מדינה; 2. ל-200 יחידות דיור לפחות; ו3. בעלת הוראות מפורטות, כלומר שניתן להוציא מכוחה היתרי בנייה.
נרגעתם? אני ממש לא. מה אומרים לנו כאן? שתכניות גדולות הן התכניות שבהן נעקוף את מנגנוני התכנון הקיימים. לא בתוספת חדר לדירה, ששם באמת ישנם עיכובים מיותרים ברובם, אלא בתכניות הגדולות - שם העיכובים דווקא לא מיותרים - הרי כדאי לחשוב טוב לפני שבונים 200 יח"ד לא? לפי ראש הממשלה אין צורך.
הלאה - מתחילים בפירוט. ועדת דיור לאומי תקום ליד המועצה הארצית, ושימו לב: אם יש תכנית שמוגדרת כוד"ל, אבל במקרה אחר הייתה צריכה להגיע למועצה הארצית - היא לא תגיע לארצית! כל סמכויות המועצה הארצית לעניין אישור תכנית כזו יהיו נתונות לוד"ל ורק לה. כלומר גם את מוסד התכנון העליון של מדינת ישראל אנחנו עוקפים כאן...
הוד"ל המחוזית תהיה בעלת כל הסמכויות של המחוזית,
ושל כל מוסד תכנון אחר למעט המועצה הארצית וועדותיה.
מצויין בחוק כי רק רשויות מקומיות, ועדות מקומיות ומחוזיות, משרדים ממשלתיים וממ"י יוכלו להגיש תכניות. מצדדי החוק מביאים את זה כמנגנון שמבטיח שהחוק לא ינוצל על-ידי יזמים (שכאמור - לא יכולים להגיש תכנית). יכול להיות שהם צודקים, אבל לא ברור מה ימנע מהעיריות להגיש את התכנית בשם היזם.
גם בתוך הועדה יש מנגנון-עוקף-מינהל-תקין, הקובע שאם הועדה אינה עומדת בזמנים שהוקצו לשלבים לאישור התכנית - נציג ראש הממשלה בועדה יכנס ישיבה שלא מן המניין, שהוא עצמו יהיה היו"ר שלה.
אבל יש גם בשוֹרה! ניתן יהיה לבדוק תכניות מופקדות גם באינטרנט.
יש עוד כמה פנינים בחוק הזה - נראה שזה בדיוק הפתח לבנייה חפוזה, ואני לא מצאתי את המניעה לבנות דרך המנגנון הזה את מגדלי היוקרה. כל עוד תכנית מצייתת לשלושת הכללים שלמעלה, היא וד"לית. לא זוגות צעירים, לא בר-השגה... יש שם איזכור לכך שתכנית של הוד"ל תכלול התייחסות לתמהיל בין דירות קטנות לגדולות. לא כתוב שצריכות להיות גם דירות קטנות, ובטח לא כמה מהן צריך. מספיקה התייחסות...
בקיצור - על הפנים.
והערה קטנה על המאבק הגדול: המאבק בין מדינה סוציאל-דמוקרטית לבין מדינה ניאו-ליברלית לא יוכרע ברחובות. הוא יוכרע במרכזי המפלגות, במבט השני אותו יקבלו אנשים בעלי אג'נדה חברתית, שמזוכים כיום במבט מזלזל עם טענה מתנשאת בנוסח: "אין לו בכלל מה להגיד בתחום המדיני". אם מאבק האוהלים יצליח להזכיר את התחום החברתי לאנשים שם במרכז המפלגה, זה בהחלט הרבה.
