הועדה המקומית *לתכנון*

המקומית דחתה את התכנית של לבייב להפוך את מתחם מלון "הנשיא" למגורים במגדלים. לפני שנה זה היה נראה בטוח, אבל בישיבה הראשונה של המקומית הוחלט כי:

"המדיניות של תוכנית המתאר החדשה לירושלים וגם של מינהל התכנון ומהנדס העיר היא לא לאפשר שינוי ייעוד ממלונאות למגורים במרכז העיר, וזאת כדי לפתח את תחום המלונאות באזור זה" (מיינט)

חבל שהם לא הספיקו לתפוס את יואל משה סלומון 1, ואם לא לשמר, אז לפחות לא להתיר שם מגורים.

החדשות הן שהמקומית מתחילה לחשוב כמו ועדת תכנון עניינית. זה יפה ומרענן, אבל כדאי לזכור שזו הישיבה הראשונה - יריית הפתיחה לא בספרינט של 100 מטר לתיקון כל בעיות העיר, אלא בריצת מרתון קבוצתית על מכשיר ריצה - מוזיקה רועשת מסביב, כל אחד מנסה לכוון למהירות אחרת, תקלות והפסקות חשמל. שיהיה בהצלחה.

אמנם את התגובה של אנונימי לפוסט על תכנית המיתאר ראיתי רק אחרי שכתבתי את הפוסט הנוכחי, אבל תודה,

ושאפו ענק ליקיר הבלוג דודו, שכבר חודשים שותף כל יום בנסיון למימוש החזון שלו, והיום רואה את זה קורה. יישר כח!

תרבות חיים עירונית, גם לחיילים משוחררים

יוזמה פופוליסטית מסוכנת של ביבי ויושב-ראש צומת, אחד משה גרין. כל חייל משוחרר יקבל קרקע בפריפריה. כדאי לקרוא את הכתבה בגלובס. מופיעים שם מושגים שחשבתי שנעלמו, כמו "ייהוד הקרקעות". לצד המונח הגזעני הזה מופיע דיסקליימר שמודיע שההטבה תינתן גם למשוחררים שאינם יהודים... אז ייהוד או לא? כנראה שאנחנו לפני בחירות.

שימו לב למה שאומר גרין: "..לצד כל יישוב ניתן יהיה להקים מערכות שלמות של אזורי תעסוקה..". נו יופי. אפילו כשהקימו את עיירות הפיתוח בנגב היו יותר מקצועיים. הרי מה יקרה בחמש עשרה השנים שיעברו עד שיקימו תעסוקה?

אבל הבעייה האמיתית היא לא הגזענות ולא חוסר המקצועיות. הבעייה העיקרית היא הקצאה לא אחראית של קרקעות, שהן המשאב היקר ביותר שלנו, לדיור צמוד קרקע, בהפוך לגמרי לתמ"א 35. רוצים לעודד את המשרתים בצבא? תנו להם דירה בעיר! זה win-win - גם תשמרו על השטחים הפתוחים, וגם תתנו לחיילים המשוחררים להיות במקום שבו הם באמת רוצים להיות - ליד אנשים. בעיר.

סחף ירוק
מה קורה כאן? כל-כך משעמם בירושלים שאני מתעקש לכתוב על ענייני סביבה, ועוד בכזו נימה ירקרקה?

הנחה בחנייה לתושבי העיר

וואוו! מעשה קטן, אבל בדיוק בכיוון הנכון.
בעצם, למי שמתנייד עם רכב פרטי בעיר זה לא-כל-כך-קטן..

עיריית ירושלים תתן הנחה בחנייה לבעלי כרטיס ירושלמי. מיינט היו היחידים שאני ראיתי שפרסמו את ההודעה לעיתונות.

בדיוק ככה העירייה צריכה לעבוד - לא לנסות לספח את תושבי מבשרת ואת הארנונה למגורים שהם משלמים, אלא לגבות מהם עבור שרותים (כגון חנייה) יותר ממה שהיא גובה מהירושלמים. ככה עיר מטרופולינית מרוויחה.

ולתשומת לב העירייה: עד שמוצאים את ההודעה לעיתונות! אפילו בסעיף ההודעות באתר שלכם זה לא מופיע (נכון לעכשיו). כתוב שיש פרטים באתר העירוני (וכאמור נאדה) ובאתר של כרטיס ירושלמי (וגם שם נאדה!). מה קרה - רק העיתונות זה הקשר עם הציבור? אין אינטרנט?

ברקת מקפיא את תכנית המיתאר?

ביום ראשון היה כתוב במיינט שניר ברקת ביקש להקפיא, כלומר לדחות בשלושה חודשים את הפקדת תכנית המיתאר העירונית. רעיון לא רע מבחינתו - להיכנס לתוך תכנית סגורה וגמורה באמת קצת מחשק אותו (והכוונה איננה שזה עושה לו חשק:). מעניין אילו שינויים הוא ינסה להכניס. אני הייתי ממליץ על תכנון אחר במזרח ירושלים, אבל אני משער שתחומים אחרים, כמו תרבות ותיירות (במערב העיר), יותר יעניינו אותו.

הפעם האחרונה שראש העיר התערב ברגע האחרון הייתה בתכנית ספדי. הנה התמונה ההיסטורית (קרדיט). לימינו של ראש העיר (היוצא) - סגנית ראש העיר (הנכנס), חברת המועצה ומחזיקת תיק התכנון - נעמי צור.


[תכנית המיתאר העירונית, תשריט 1]

תפסיקו כבר למחזר בקבוקים

רוצים לעשות משהו למען הסביבה מחר? אל תקנו מים בבקבוקים (אם יש לכם מים בברז). בטורונטו לקחו את זה רחוק ואסרו למכור בקבוקים עם מים בכל תחום העיר. וזו עיר גדולה - אמנם קצת יותר קטנה מירושלים בשטח, אבל מתגוררים בה יותר מ-2.5 מיליון אנשים.

אבל אם ממחזרים אז מה הבעייה בעצם? בואו נתחיל מהתחלה

• מאיפה מגיעים המים: רמת הגולן? מעיין עין-גדי? הגליל העליון? אלו מים ששייכים לבתי גידול טבעיים. אם המים שאתם שותים הם מיובאים - עיברו לנקודה הבאה
• איך הם הגיעו אליכם: משאיות מזהמות? אוניות המזהמות חוץ מהאויר גם את הים?
• לאן הם הולכים:
• לזבל: אין צורך להרחיב - הנפח של הבקבוקים האלו עצום, והם יהיו במזבלה גם כשהנכדים של הנכדים שלכם ילכו לבקר שם. לא מומלץ..
• למיחזור: שוב משאית (זיהום), ואז תהליך המיחזור עצמו, שגם הוא פולט מזהמים, ובסופו - הבקבוקים לא יתפרקו ו-"יחזרו לטבע", אלא יהפכו למוצר פלסטיק אחר, שהוא - ממש לא בטוח שימוחזר.
• חשבתם שסיימנו? על הדרך עזרתם לשמן מערכות כלכליות עצומות שלא בהכרח מחוייבות לסביבה - יצרני הבקבוקים, חברות המשקאות (רובן תאגידים בינלאומיים - כך שהכסף לא בהכרח נשאר בישראל, אבל דווקא המחוייבות לסביבה אולי כן קיימת...) ואולי עוד מישהו שלא חשבתי עליו.

וכל זה בשביל לקבל מוצר שמגיע בצינורות אליכם לברז, על-ידי משאבה חשמלית, אחרי שנשאב על-ידי רשות ממשלתית שיש לה איזשהו סוג של מדיניות שמירה על מקורות המים. בלי משאיות לשום כיוון, בלי פלסטיק, בלי השתלטות על מעיינות ששייכים לכולנו.

אז מספיק עם הבקבוקים האלו.

מגבונים לחים בהרי ירושלים
קשה לכם לחכות למחר? רוצים לעשות משהו למען הסביבה היום? אז תפסיקו לזרוק מגבונים לחים לאסלה, או יותר טוב - תפחיתו את השימוש בהם בכלל.

רוצים לראות לאן הם מגיעים? בבקשה:
נוף מגבונים בהרי ירושלים


ומקרוב


אלו ממש ישנים:


והנה המקור
אם השיחים ליד נראים לכם כמו עגבניות אתם צודקים. כן, כן - הזרעים הגיעו עם המגבונים...


גם כשהביוב לא פורץ - הם מגיעים שלמים לגמרי למכון הטיהור בנחל שורק.

מאי שווארמה
ודבר אחרון - פעם הבאה שאתם אוכלים ב-"מאי שווארמה" בסוקולוב בחולון, תגידו לו שהוא שכח סטוק של פליירים מתחת לסיבוב מוצא:

סליחה, עשרים ושתיים עבר?

סביר להניח שאם אתה לא יודע את המועד המשוער המדוייק של הגעת האוטובוס, האינפורמציה שיש לך כשאתה מגיע לתחנה היא בעיקר כמה אנשים יושבים ומחכים. כנראה שתהיה מצוייד גם באיזשהו מידע על התדירות של הקו שאתה צריך, וזהו.

כדי להגדיל את רמת הוודאות אתה עושה אחד משני דברים: שואל את אחד הממתינים את השאלה שבכותרת, או שוקע בחישובי הסתברות הכרוכים בהנחות לגבי משך הזמן בין הגעת הנוסעים לתחנה, והסבירות שהאוטובוס מגיע בתדירות שאתה חושב שהוא מגיע. סביר שהחישוב יקח אותך עד לעלייה לתולעת הירוקה המזדחלת.

כולם כבר כתבו שמה שחסר זה מפות ומידע - והנה - רק אתמול הגעתי לעיתוני השבת וראיתי שיש לוח ממוחשב שמקבל נתונים מ-GPS שיושב על האוטובוס, ומודיע כמה זמן בדיוק נשאר לחכות (היום זה גם במיינט). סחטיין. אולי בסוף יהיו גם מפות שידריכו אותי איזה קו מגיע למקום שאני צריך.

סמינר ירושלים באדריכלות

ומעניין לעניין - באותו עניין...

הכנס הקרוב של סמינר ירושלים באדריכלות (25-27 בינואר 2009) יעסוק בנושא: עיצוב ירוק - מתאוריה למעשה. האנשים שידברו נשמעים ממש ממש רציניים, ואני מקווה שימלאו בתוכן את העמוד באתר המוקדש לתמלילי ההרצאות.